מדוע חשוב לקחת "פסק זמן" כדי לייצר הכנסות?
ולמה אנחנו עסוקים בלשאול "מה שלומך" אחרים ולא את עצמנו???
—
לפני כמה שנים, טסתי ללונדון עם קולגה
כדי לעבור סדנת NLP תחת ד"ר ריצ'ארד בנדלר- ממציא השיטה.
התאחרנו במלון הילטון המדהים בקנסינגטון,
מדי יום עשינו הליכות וכושר,
ישבנו בטרקלין העסקים המפואר של המלון בכדי לעבוד קצת,
קיימנו טיולים בהייד פארק ובאוקספורד
ואינספור שיחות על העסקים שלנו (של ד"ר יניב זייד ושלי).
ההתנתקות הזו היא משהו שאני נוהג לעשות אחת ל…
לא משנה אם זה מאסטר-מיינד עם חברים וקולגות
פגישות אישיות או אפילו לקחת צימר עם חבר (לא לצחוק, נשוי באושר)
ולקבל פרספקטיבה על התקדמות, אתגרים וכו'.
אחת התובנות המרכזיות שיצאתי איתם
אל "עולם" בעלי העסקים הייתה בשנת 2011
כשליוויתי אינספור עסקים קטנים (בתור שכיר).
הבנתי את ה"מחלות" שלהם, את האתגרים.
נושאים כמו:
- סלידה ממכירות
- טיפול בלתי פוסק בכיבויי שריפות
- טיפול בשוטף ובטקטי במקום באסטרטגי
- הימנעות מסגירת זמן ביומן לכתיבת תכנים
- הימנעות מהכנת תוכנית ברורה (על כל הציניות שלעתים משתמע מכך)
- אי יצירת אוטוריטה- משתק לא מעט בעלי עסקים
- רדיפה בלתי פוסקת אחר לקוחות חדשים
- חשש מיצירת קמפיינים ותקציבי פרסום ("צריך כסף כדי לעשות כסף" הרי)
- הימנעות משיחות קרות ואמונה שצריך לדבר רק עם לקוחות "חמים"
- שוכחים להגדיר לקוח אידיאלי
- ועוד ועוד ועוד (ועוד)!
אבל בראש ובראשונה-
לעסקים קטנים אין זמן לעצמם.
ממש לאחרונה, שמעתי הרצאה מעניינת על נושא רוחני כלשהו
המרצה סיפר שם משהו נכון מאד:
"מדי יום אנחנו פוגשים אנשים ושואלים אותם כל הזמן:
"מה שלומך?" ו- "איך אתה מרגיש"
אבל יש רק אדם אחד בעולם אותו אנחנו שוכחים
ולא שמים עליו פרוז'קטור/פוקוס-
אנחנו עצמנו".
וזה כל כך נכון.
התובנה הזו הייתה שווה לי מיליונים רבים.
כיום, בפרספקטיבת הזמן, אין לי שום צל של ספק בכך.
הבנתי שאם לא אדאג להיות הלקוח מספר אחת שלי-
סיכויי ההישרדות (שלא לדבר על הצלחה) יהיו מזעריים.
וכך עשיתי.
נכון, בהתחלה זה לא קל
וכל הזמן המוח דופק וחופר לנו:
"זה מה שאתה עושה? לך תביא לקוחות"
ו- "יש לך ערובה או פוליסת ביטוח שזה יעבוד בכלל? לא חבל על הזמן היקר שלך?"
אבל בחלוף השנים, הבנתי מה שהמון בעלי עסקים
לא מבינים לצערי (בתחילת הדרך וגם אחרי כן),
נושאים קריטיים כמו:
- לא לפחד להעלות מחירים
- למלא את היומן
- לקיים פגישות בתשלום במקום פגישות היכרות בלתי פוסקות
- לא להגיע לפגישות בחינם לפרויקטים שמתחת לכמה עשרות אלפי שקלים במינימום
- לרכז פגישות במקום בו לקוחות יגיעו אליכם ולא אתם אליהם
- ועוד (אתם מכירים ובטח "שורקים" את זה- די להעיף מבט בקמפיינים שמנסים למכור לכם משהו)
אני לא מטיף לכם לבצע את הדברים הללו
ובטח שלא סתם להעלות מחירים או סתם לא לקיים פגישות
(שזה לא אחראי בעליל לזרוק שטות כזו לאוויר מבלי לבסס אותה קודם)
וגם אין פה שום הנעה לפעולה למכירת תוכנית ליווי או משהו כזה-
אבל כן רוצה שתפנימו שבעל עסק הוא יצור בודד
שאף אחד לא יעשה עבורו (עבורכם) את הדברים האלה
(לא שום יועץ, מומחה, מלווה, מנטור או גורו).
בסוף זה אתם מול עצמכם-
כך היה וכך יהיה.
אין סיכוי שהעסק יטפל בעצמו אם הוא לא מקבל תשומת-לב ראויה.
נסו לקחת לעצמכם יום אחד מלא
(או חצי יום אם אתם ממש לא יכולים
למרות שהכל שאלה של פוקוס, מיקוד ותעדוף)
שבו ותחשבו מה תרצו לעשות ולהשיג.
—
ביום האחרון של הכנס של בנדלר קרה משהו מצחיק.
הוא הכריז שיישאר דקות ספורות כדי לאפשר להצטלם איתו לסלפי.
התור היה ארוך כאילו שזה מה שאנשים שלמו בשבילו כסף.
אני והקולגה כמובן ויתרנו-
לא מתחבר לקונספט הזה של להצטלם עם מרצים, מנטורים וגורואים.
בדרך החוצה, עברתי ליד ריצ'ארד.
הוא זרק לי: "מאיפה אתה"?
אמרתי לו מישראל וחייכתי כאות תודה על הסדנה.
התור התארך ברמות מטורפות.
בנדלר החל לקשקש איתי
על התקופה שעבד עם גופים ישראלים שלא מדברים עליהם,
על חברות מובילות שליווה בישראל,
על עבודה עם יהודים.
הוא מדבר, אני בעיקר מקשיב.
העוזרת שלו הביאה לו כיסא כי ראתה שהשיחה מתארכת.
בינתיים בתור, לקוחות החלו להפוך מעט אדומים כמו הפנים של בנדלר ושלי
(אצלי זה עניין קבוע ואצלו ככל הנראה- גם).
הם חששו שהוא יברח להם ושהסלפי יתאייד
כמו מחשבות שעוברות לנו בתת המודע- עליו למדנו במשך שבוע ימים.
ללא ידעתי, ותוך שאני מספר על ישראל
ועל התקופה שהתגוררנו בווקינג באנגליה,
הקולגה תפס תמונה שלנו.
כך יצא שזכיתי במזכרת מהאירוע
(וכמה קללות מהעומדים בתור שלא אהבו את מה שקורה
ולכו תסבירו להם שיש לי חינוך דרום אפריקאי
ושאני לא נוהג להידחף בתור לשום מקום בשום מחיר)
שבוע שכזה עולה לא מעט כסף:
מלון, הסדנה, טיסות, קניות
וכמובן "אובדן" זמן העבודה:
סדנאות והרצאות שלא קיימתי בישראל בשבוע הזה,
פרויקטים שנאלצתי לוותר עליהם וכו'.
עשרות אלפי שקלים וזה מבלי לקחת את אובדן העלות האלטרנטיבית הזו.
חזרתי לארץ מלא בידע, אדרנלין, צללתי והעמקתי את הידע שלי בתחום
וכמובן שמחזירים השקעה כזו במהירות שבה אומרים:
"ג'ק רובינזון".
חברים יקרים,
אם העסק שלכם מוכר זמן (כמוני בגדול)
ואין לכם השקעות ענק כמו כשפותחים בית קפה או מסעדה:
שיפוצים, ריהוט- מיליונים רבים,
עשו לעצמכם טובה,
במינימום- תשקיעו בידע.
קחו לעצמכם זמן, תזמינו חבר שהוא בעל עסק ליום כיף
ההשקעה הזו לרוב חוזרת בטיל (גם אם היא "נראית" בלתי מוחשית לעתים).
שיהיה לנו אחלה של סופ"ש.