למה חשוב להסיף "תבלינים" לשיחות שלכם?
מדוע רגש מנצח מידע אינפורמטיבי כל יום בשבוע (באנגלית זה נשמע טוב יותר)?
ומה הקטע של אשתי ינעל העולם?
—
את החולצה הזו יש לי משהו כמו 15 שנה.
כן אני יודע, אין בזה הגיון.
כן אני יודע, יש לי עוד בארון- היא לא היחידה.
כן אני יודע, יש חולצות שנוחות לי, היא לא היחידה (אבל במקום הראשון).
כן אני יודע, אם הייתי משקיע את הסכום שהשקעתי בה דאז בביטקויין- הייתי אולי עשיר היום.
וכן, אני יודע שהיא "פותרת" לי רק יום אחד בשבוע, זה לא פתרון של 100%.
אבל בחייאת רבאק,
כל פעם להסתיר אותה מאשתי, "לקבל בראש" שזה חוראני
(מי ישמע אני מעביר איתה סדנאות למשרד רוה"מ).
אני ישן איתה והיא נוחה לי.
למה? ככה!
אם הסיפור שלה מעניין אתכם אז יש אחד כזה- גם בקנייה
וגם ב-"פציעה" שלה ביום טראגי מתוף מכונת-הכביסה.
אבל זה לא הסיפור האמיתי.
הסיפור האמיתי הוא שלבני אדם יש רגשות
(כן, גם לגבי סיבי כותנה).
וזה לא הופך אותם לדפוקים בראש
(דברים אחרים לעומת זאת- כן הופכים אותם).
כל אדם שאתם מדברים איתו פועל, כל הזמן ו-"נון-סטופ"
בצורות לא הגיוניות.
וגם אתם (אני כאמור ממש בסדר, לי אין את הקטעים האלה כמובן…)
כשאתם משוחחים עם בן-אדם:
לקוח, קולגה, קרוב משפחה, חבר, משתף פעולה כלשהו,
תזכרו ש-
- רגש רגש ושוב רגש!
- הוא לא הגיוני הטמבל… בדיוק כמוכם וכמוני
לכן, אין טעם לשוחח כל הזמן בצורה או ב-"שפה":
פונקציונאלית
טכנית
אינפורמטיבית
"מוצרית"
הרצון הזה שלנו להגיע ל-"תכלס", לעיקר,
הוא טעות קריטית.
עשו לי טובה (וגם לעצמכם)
תכניסו ר-ג-ש לשיחות שלכם, תשלבו אלמנטים של "סטורי-טלינג"
תתבלו במגוון "תבלינים" את השיח
באותו האופן שהייתם רוצים שפולניה תוסיף לכם תבלינים לאוכל.
בשיחת מכירה, קשה לחזור אחורה אם רצים מהר קדימה.
סוף מעשה במחשבת חולצת כותנה!
וממי, בחייאת ממי, את האור של החיים שלי,
את והילדים הם הסיבה שאני קם בבוקר
(לא כמטאפורה או קלישאה אלא כי אתם מתעקשים להעיר אותי
מדי בוקר בלי קשר לשעה שחזרתי מהעבודה בערב שלפני)
רק תניחי לחולצה הזו לנפשה,
היא תיפרד ממני כשהיא תמצא את הזמן הנכון,
בדיוק כמו שלקוחות נפרדים מאיתנו 24/7
שיהיה לכם יום מקסים!