אתמול בערב צפינו בפרק מ-'משחקי השף' כשהמשימה הייתה- הכנת סלסלות פיקניק.
בקורונה, לא מעט מסעדות עשו "הסבה מקצועית" מהצלחת אל היער. חלקם, שאני מכיר מקרוב, שרדו כך את התקופה.
כשאחד המתמודדים (תום האלוף), שהוא "קסם של בחור", כמו שסבתי ז"ל נהגה להגיד, טיפוס מקסים, חיובי, אנרגטי שאף השיל עשרות קילוגרמים ממשקל גופו, שמע על זה, הוא התבאס ושחרר קיטור:
"באופן אישי אני לא מתחבר לאוכל בסלסלות, קש, קופסאות פלסטיק"
הוא המשיך ותיאר תיאורים כמו:
"אני לא מצליח לחשוב איך בן אדם קונה סלסלה ונוסע עכשיו חצי שעה עד שהוא מוצא את הפינה שלו ביער", וכו'.
(אגב, לא מעט מתמודדים נוספים זרקו לאוויר הערות כמו: "לא הפכתי לשף כדי להכין קינוחים, אם הייתי אוהב מתוקים הייתי קונדיטור!!", או "אני לא מתחבר לאוכל שאורזים, בשביל זה יש מסעדה")
מצד אחד, אפשר לראות במשפטים הללו, שאין ספק שמדברים מבטן המתמודדים, חיבור עמוק לתחום ולעבודה שלהם. הם עד כדי כך אכפתיים, מסורים ומאמינים ב"מוצר", שכל דבר אחר מבחינתם הוא חאפריות.
מצד שני, לדרבן אדם להצליח כשהשיח הוא כזה- מאתגר מאד.
לחשוב שאיש מכירות מתחבר לכל דבר במאה אחוז מהמקרים- זו שטות. אין סיכוי שזה נכון.
לכל משווק יצא, מתישהו, למכור מוצר או שרות שהוא פחות התחבר אליו. בין אם זה היה כעבודה סטודנטיאלית, צורך מהיר בכסף, או כל דבר אחר.
אז מה עושים במצב שבו לא אוהבים משימה, אתגר, מוצר, שרות, סיטואציה כלשהי?
הנה שני דברים שאפשר לעשות ויסייעו לכם לדלג מעל הבלאגן הזה:
-חיבור לתמונה הגדולה
סיימון סינק מדבר כבר הרבה שנים על "למה". הוא כמובן לא הראשון (לא 'אבו שוקרי המקורי' מה שנקרא) וגם לא יהיה האחרון.
נסו לחשוב למה אתם עושים את מה שאתם עושים כרגע?
האם זה כדי להרוויח כסף? לאיזה צורך ומטרה? ביטחון? מימון לימודים?
חפשו בפירמידת הצרכים של מאסלו משמעות גבוהה יותר מהסיטואציה.
למשל, אותו מתמודד יכול להגיד לעצמו:
"איך אני רוצה לצאת מצטיין בפרק של היום, כולי בצמרמורות רק מהמחשבה הזו".
או- "וואי, ברגע שאני זוכה בעונה אני פותח את המסעדה הכי מדהימה בישראל".
או זווית אחרת לגמרי: "לא מעט אנשים עפים על הקונספט הזה של פיקניקים"
או חיבור לסיפור אישי: "וואלה, אני את חברה שלי הכרתי בפיקניק, זה המקום לרומנטיקה".
הדיבור הזה יעניק לכם רוח גבית ויחבר אתכם למקום שאתם מחפשים ומזהים את הלמה בכל דבר, מה שיוביל אתכם ליצירת יתרון תחרותי בלתי הוגן בלא מעט מקרים.
-הוספת המילה אבל
ידוע שהמילה אבל מבטלת את מה שהיה לפני כן.
אני אוהב אותך אבל… אתה חרא של בן אדם.
אני מת לבוא לחמתך לצוהריים אבל… יש את הקטע הזה שאני לא סובל אותה (והאוכל תחת).
ברוב המקרים, המילה אבל לא משרתת אתכם (וגם לא את הצד השני שמריח את ה"אבל" מקילומטר).
לא סתם אבל ואבל (שכול) נשמעים אותו הדבר, שניהם קוברים משהו- את מה או מי שהיה לפני כן.
אממה…
במקרה של משהו שלילי, האבל יבטל אותו ויזריק בוסט חיובי.
לכן, כשנפלט לכם משפט שלילי מהפה, כי נרדמתם בשמירה או לא שמתם לב, כי חבר לידכם דיבר בצורה דומה וזה הקפיץ לכם עצבים לרגע, ישר שימו את המילה "אבל" ותחשבו על משהו חזק וטוב.
דוגמאות:
"אוכל בקופסאות זה ג'יפה שחבל"ז, אבל… אם כבר קופסאות- אייצר את הקופסא הטובה ביקום"
או- "מה קשור עכשיו סלסלות??? אבל… אני יודע מהיכרותי את החיים שמגבלה מייצרת הזדמנות ליצירתיות- אתפוס אותה בשתי ידיים"
או- "אוכל לא נועד להיאכל שעה אחרי שהכינו אותו, אבל… הוא רק חוויה חושית אחת בפיקניק, יש גם ריחות, נוף ואווירה מדהימה, הוא חוש אחד מבין כל חמשת או ששת החושים".
ואפילו אפשר להרחיק לכת ולעוף על עצמכם: "ידוע שקופסאות זה חרטה בפיתה, לכן אם אייצר משהו מעולה, יתפשו אותי כפנומן!"
(אגב, השף גרניט סיפר שהיה במסעדת כוכבי מישלן בניו-יורק והשף הראה לו בחלון אנשים שעושים פיקניק בפארק עם סלסלות שלהם).
במקרים כאלו, אבל מבטל מסר שלילי ומייצר חיוביות.
כשמחברים את שני האלמנטים הללו ביחד: אבל + לראות את התמונה הגדולה, מייצרים מציאות חדשה ורותמים את הגוף, הנפש, השכל, הלב, הקישקעס לפעולה הרצויה!
נ.ב. תום הוא אחד המתמודדים שאני הכי אוהב בעונה, בן אדם ישר, פתוח, אותנטי, מפוצץ בחיות ועם קולקציית סניקרים שלא הייתה מביישת ראפרים. הוא לגמרי עונה להגדרה- ווט יו סי איז ווט יו גט. לא יודע מי זכה בעונה (רואה מוקלט) אבל מקווה שהוא הגיע רחוק! רואים שהוא עושה את מה שהוא אוהב ומחובר אליו מהקישקע.