לכנסיית השכל יש שיר שאני מאד אוהב ("ידיים למעלה")

שיש בו משפט מדהים:

"והחיים הם עוד זורמים אל תוך משפט אחד מכריע".

הדברים שחשובים לנו בחיים הם די ברורים:

בריאות, תזונה, אהבה, זוגיות/ילדים,

חברים/משפחה/הורים, קריירה/עבודה, תחביבים וכו'.

את הדברים האלה אפשר לסכם במשפט עוצמתי קצר.

כך למשל, כשרופא בחדר הלידה, מרים את התינוק הטרי ומכריז:

"איטס א בוי"

תפסנו חיים שלמים במשפט קצר.

או כשאישה (או גבר) אומרת לבן הזוג: "איי דו!!!"

חיים שלמים מתחילים בשתי המילים הללו.

אתמול, יצא לי לצפות בכתבה בחדשות על זאב נחמה וזהבה בן.

את זהבה בן תמיד אהבתי. יש לה קול נדיר ומרגש.

זהבה, כידוע, עברה חיים לא הכי פשוטים שבעולם

וכשנקלעה לקשיים כלכליים אחרי הגירושין,

ואמנים החליטו להרים לכבודה מופע התרמה ותמיכה-

אפילו אז הכסף נגנב

(כך נאמר בכתבה- לא בדקתי ולמרות היותי רומני- הכסף לא ברשותי).

באחת הסצנות, הכתב מדבר עם הבן שלה,

הוא שואל אותו:

"תתאר לי את הילדות שלך במשפט, מה היה המוטו של אמא"

והילד משיב:

"תהיה חזק, זה עולם אכזר".

תחשבו על הילדים שלכם,

האם הייתם רוצים שזה המשפט ייצרב להם בזיכרון מהילדות?

ברור שלא, ואני מאמין שגם זהבה לא בדיוק רצתה את זה,

אבל החיים חזקים מאיתנו (ומזמנים חוויות לפה ולשם).

אחרי ילדות מסוימת שעברתי,

אני מאד יכול להתחבר למשפט הזה.

בגיל מאד צעיר, ה-"קרקע" בתא המשפחתי שלנו רעדה

בציון ש-'ריכטר' לא בטוח יודע למדוד.

כשנולדו הילדים שלי,

היה לי מאד חשוב להשאיר לעצמי בתודעה, ביום-יום,

את הזיכרון הזה ולקוות ולנסות שהמשפט ש"יקפוץ" להם לראש- לא יהיה דומה.

אחד הקשיים הגדולים והאתגרים בחיינו,

הוא לשמור לעצמנו את הסיפורים שלנו

ולא להנחיל אותם החוצה

(למעט כשרוצים לשתף- זה משהו אחר לגמרי כמובן).

כמות הפעמים שאני רואה אנשי מכירות

יוצאים מפגישה או שיחה לא כיפית (בלשון המעטה)

ומביאים את התחושה הזו למפגש עם הלקוחה בא- היא אדירה.

וכמובן שאין שום סיבה לכך,

שהרי האדם "הבא" מביא איתו עולם ומלואו חדש.

אחד הדברים שאני נוהג לעשות כמעט עשרים שנה (מאז השחרור מהצבא)

זה לנהל יומן בו אני מקפיד לכתוב יום יום.

בסוף כל יום אני כותב את "משפט היום".

מהו המשפט (לפעמים מילה אחת- למרות שזה מאתגר מאד)

שמתאר את אותו היום, מה אני רוצה או מבקש "לקחת" ממנו?

ע"י עבודת ה"זיקוק" הזו,

לעתים "רואים" דברים בצורה מעט "שונה"

ושלל אסימונים ותובנות נחשפים.

לדוגמה:

אם שמתי לב שבמשך 3 ימים המשפט היה מעט יותר שלילי מאשר חיובי

(נניח 3 ימים "לא טובים" ברציפות)

אני מנסה לחקור מה היה שם

והאם באמת המשהו הזה הפך יום שלם לשלילי?

זה יוצר מצב של תודעה ומציאות שונה,

ואז אפשר להבין פתאום איך משהו "קטן" לא טוב, העכיר יום שלא

והתודעה מקפידה שהימים הבאים יהיו חיוביים (התיעוד שלהם לפחות)

וע"י כך גם נוצר איזון.

אני ממליץ לכם בחום-

החיים שלנו רוויים בכ"כ הרבה שטויות: סלולרי, שריפת זמן…

תעניקו לעצמכם עשר, עשרים דקות או יותר של סיכומים חשובים.

לעולם לא תדעו איך ואיפה זה ישרת אתכם.