מה לקחתי ממשחק קשפלואו

לפני מספר חודשים,

הקמנו, קבוצת מאסטר-מיינד ייחודית ומבודלת.

אחרי חודש אינטנסיבי של עזרה הדדית-

התכנסנו בכדי לקיים מפגש חברתי כיפי ומסכם,

הפעם, ל- "על האש" + עראק + משחק קאשפלאו.

המשחק מדמה את עולם העסקים אם תרצו:

אפשר להשקיע (וגם לשקוע)

אפשר להרוויח (וגם להפסיד),

כמו בחיים… פחות או יותר.

לערב המשובח הזה

שהסתיים אחרי השעה 2 בלילה,

הצטרף גם אדם נוסף ומקסים בשם ברוך רז

שמנחה מעגלי גברים ואשר לא נכח אתנו במפגשי המאסטר-מיינד.

התחלנו ב"על האש",

שתינו לא מעט,

ברוך הנחה את טקס העראק

בו כל אחד מרים כוסית ומברך על משהו,

אכלנו פרגיות במרינדה, סטייקים, חמוצים שערן הכין,

סלט ירקות מהטעימים שטעמתי בחיי (בחיי שהכנתי אותו)

קימצ'י בחמצון ביתי וכולי וכולי.

ויצאנו לדרך.

ערן, שהנחה מאות משחקים שכאלה בעבר,

תפס את המושכות (של הקוביות)

והסביר לנו מה לעשות ואיך זה עובד.

עבור ברוך ועבורי, הייתה זו הפעם הראשונה,

ואילו עבור דודו, בני וערן- לא

(אבל כמו שתכף תראו- זה לא שינה יותר מדי).

היות ואני מאמין גדול ב- 'להכות על הברזל בעודו חם'

(במכירות אבל גם בחיים)

ולמרות שהשעה כבר הייתה 3 בלילה כשחזרתי הביתה,

התיישבתי, לדקות ספורות,

כדי לסכם את התובנות בעודן טריות לי בראש.

רק כדי לסבר את האוזן,

המשחק הוא משחק לוח,

מתחילים ב- 'מרוץ עכברים'

שם, מדי סיבוב, אפשר לחטוף "בום" (קנס כספי)

או לקחת קלף של הצעה להשקעה כזו או אחרת

וכמובן שאין הבטחות- לפעמים הן טובות ולפעמים לא.

צריך גובה מסוים של הכנסה פאסיבית

(סוג של נדל"ן מניב אם תרצו)

כדי לצאת ממרוץ העכברים

ואז עוברים ל- "ליגה של הגדולים".

הנחת המוצא שם-

אם הצלחתם לעשות סכום כסף "גדול"-

אתם תדעו לשכפל אותו.

והמשחק מתחיל!!!

אז הנה קומץ מהתובנות שצברתי:

הראשון לא בהכרח ראשון- והאחרון לא אחרון

יצא שכבודי היה הראשון שיזרוק את הקוביות

ויפתח את המשחק בצורה רשמית.

בסיבוב הראשון שכחתי להצהיר "משכורת"

ולכן איבדתי סכום של 2040 דולר.

שילמתי מחיר (כולם צחקו וחגגו על חשבוני בקול גדול)

ומאותו הרגע, ולאחר ש"ספגתי אחד-בשביל-הקבוצה"

במשך 3 או 4 שעות אף אחד לא שכח למשוך משכורת.

כשעבדתי בחברת ביטוח בגיל 21,

לא תמיד דיווחתי על כל השעות שהגיעו לי.

לעתים שכחתי.

כשרכיב העמלות מהווה 70% עד 80% מהשכר-

זה לא כזה נורא.

אתמול "שילמתי" מחיר בכך שהייתי ראשון

והחוקים לא היו מוטמעים במחזור הדם שלנו עדיין.

אבל מצד שני בזכות הטעות שלי– כולם זכרו בהמשך הדרך.

לסגור עסקאות זה קלללל

למכור מאז ומעולם היה לי קל ותמיד אהבתי את זה.

אתמול בלילה, ולמרות שסגרתי הרבה עסקאות,

לא הצלחתי למנף את עצמי מה'עכבריאדה'.

למה?

בתחילת המשחק בוחרים (מבלי לדעת)

מקצוע.

אם יצאתם נהג משאית, חצרן, מכונאי-

הרי שההכנסות שלכם אמנם נמוכות אך כך גם ההוצאות.

אך אם "זכיתם" להיות מהנדס או עורך דין מצליח (כמוני, במשחק)

ההוצאות שלכם בשחקים,

וכך קשה מאד לצבור הכנסה פאסיבית.

לכן, נאלצתי לסגור פי כמה עסקאות מכולם

רק כדי "להשתוות" אליהם.

נקודת 'נאש'

כשד"ר חיים שפירא לימד אותי קורס בתורת המשחקים

במסגרת תואר בכלכלה בשנת 1999,

היה שיעור אחד שאני זוכר היטב.

קראו לו "נקודת נאש".

בסרט 'נפלאות התבונה' עוסקים בחייו של ג'ון נאש.

לא אכנס לפירוט מהי הנקודה הזו

רק אסביר שהיא נקודה שמגיעים אליה כדי לשפר את המצב

אבל מגלים שהמצב לא השתפר–

סוג של מלכודת דבש אם תרצו (רק בלי הדבש).

אתמול בערב, התמזל מזלי

לבצע "טעות" שכזו ולמדתי ממנה המון.

בני הרים כרטיס שכדי לממש את ההשקעה בו

היה צריך לקחת הלוואה גדולה מהבנק

וגם אז לא היה יוצא מהעכברים בו במקום,

ערן הציע לו עסקה:

"תמכור לי את העסקה ואני אוכל לצאת בזה הרגע מהמרוץ"

השניים הגיעו להסכמה ובני מכר לו את העסקה ב- 300 אלף דולר.

זה יצר תקדים.

עד אותו הרגע אף אחד לא מכר לאף אחד אחר עסקה.

ראיתי כי טוב,

וכעבור סיבוב,

נוצר מצב שבו אני קבלתי כרטיס והייתי במצב של בני-

לא יכולתי לממש את העסקה.

בני הציע לרכוש ממני ומכרתי לו ב…

קחו ניחוש?

300 אלף דולר.

כעת הגדלתי את הסיכוי שלי לצאת בתור הבא.

אלא שבתור הבא,

שוב קבלתי עסקה מעולה אבל היא לא הספיקה לי בכדי לצאת.

הפעם מכרתי אותה לדודו במחיר אף גבוה מ- 300 אלף דולר.

דודו שיחק אותה קשה להשגה,

אני, שניהול מו"מ הוא שמי האמצעי,

לא התרגשתי והפעלתי לחץ מתון- וסגרתי את העסקה.

אלא ש…

לא הבנתי שעשיתי טעות (די נדירה אגב).

עדיף להיות במצב שאתה משלם הון עתק ויוצא מהמרוץ

מאשר צובר הון עתק בתוך העכברים.

מה שקרה זה שנותרתי אחרון ולא היה לי ממי לקנות יותר.

כולם כבר היו בחוץ.

נפלתי לנקודת נאש-

ביצעתי עסקאות מצוינות אבל נותרתי עכבר!

התובנה שלמדתי מכך היא

שעדיף להשאיר איתך עכבר נוסף כדי שישלוף כרטיס

ותוכל לקנות ממנו מאשר רק למכור-

לא משנה כמה רווחים תגרוף-

חוץ מגבינה מה תוכל לקנות?

איך זה מרגיש…

לכנסיית השכל יש שיר משובח שנקרא "איך זה מרגיש".

יש שם משפט שאומר:

איך זה מרגיש

אין עתיד באופק,

אין מקום שיש סיבה טובה להיות בו

להיות תמיד בצד,

אף פעם לא באמצע,

אף פעם לא קרוב מספיק

לא לקחת חלק.

אתמול יצא שכולם יצאו ממרוץ העכברים לפניי.

היתרון שלי היה-

היה לי הרבה מאד כסף בעכבריאדה.

היה לי ברור שאצא ולכן הייתי נינוח.

ידעתי שכשאצא- אצא עם 'בוכטה' שתעניק לי יתרון.

המשכתי להיות רגוע.

פרופ' דניאל כהנמן,

הוכיח שמי שמקבל החלטות מתוך לחץ-

ההחלטות יהיו "לא להיט"

ידעתי את זה (כתלמיד טוב שקרא את ספריו)

ושמרתי על נינוחות.

וזה השתלם.

ניסיון ניסיון אבל מאחוריך

ערן, שהנהיג מאות משחקים שכאלה,

לא הצליח להיות הראשון שיוצא מהמרוץ.

הניסיון שצבר כן עזר לו לקצר לנו את 'עקומת הלמידה'

ולגרום לנו לקצר תהליכים וזמנים.

תציבו חלומות ריאליים

בתחילת המשחק, לפני שמגלגלים את הקוביות,

צריך לבחור חלום כלשהו (משבצת על הלוח).

אני בחרתי אחד שהיה בסוף המסלול.

וזאת טעות כי ברוך בחר חלום ממש קרוב

והיה הראשון שהשיג אותו.

אני מרבה לדבר על הצבת יעדים

(בטח ובטח למערכי ואנשי מכירות)

חשוב שיעד יהיה אמין ובר השגה.

טיימינג ולוקיישן (אך לאו דווקא בסדר הזה)

למרות שיצאתי אחרון מהמרוץ,

לדעתי היה לי סיכוי גבוה מאד לסיים במקום השני (מבין 5)

היות ויצאתי עם הכנסה פאסיבית

גבוהה פי שניים מיתר השחקנים.

הדבר לימד אותי הרבה על 'לייט בלומרז'

והעובדה שאין קשר בין מועד היציאה להצלחה,

בדומה למשל לסטארטאפים

שמשקיעים שעות ארוכות (בגראז')

ואחרי כמה שנים של השקעה פתאום- בום!! (או שלא).

"עזוב שטויות, זה "כולה" משחק…"

היה מדהים לראות איך, בזה אחר זה,

כל מי שיצא ממרוץ העכברים

פתאום הפך נינוח.

זה התבטא בשפה המילולית, בשפת הגוף, בהומור, בקלילות,

עוד כוס קפה? בטח!

עוד חתיכת עוגה? ברור- יש לי זמן…

אמנם היה מדובר בכסף פיקטיבי

אבל אם הייתם נוכחים בחדר- זה ממש לא הרגיש כך.

תנו לי את השורה התחתונה בבקשה!

בתחילת המשחק,

כל משתתף קרא באיטיות כרטיסייה אחר כרטיסייה,

הוראה כזו או אחרת- לא פספסנו 'פיפס'.

אחר שעה של משחק כל מה שעניין אותנו

היה השורה התחתונה-

מה גובה הריבית? מה התזרים?

עניין לנו את ה- #$# אם זה יחידת דיור, צימר או קניון-

דברו אלינו רק במספרים!

הטקסט, הסיפורים, הפכו פחות משמעותיים מהמספרים.

הערה: אגב, הנושא הזה הופך את השחקנים למעט ציניים–

תופעה שנתקלים בה בעולם העסקים ה- "אמיתי",

כולם הפכו מעט מנוכרים, אדישים,

לי זה אפילו הזכיר מעט את דור המסכים שהופכים מנוכרים.

הנחמדות כפוליסת ביטוח או אסטרטגיה?

היו מספר משתתפים,

שהציעו עזרה ל- "זולת".

כאשר לשחקן מסוים היה חסר כסף

היה אפשר לראות מי ישר קופץ ומציע לו עזרה.

זה היה יפה לראות כי מצד אחד אין כביכול תחרותיות במשחק-

אפשר לצאת מהמרוץ עם עזרה או בלי

ואין צורך "לדרוך" על האחר כדי להצליח,

מצד שני טבע האדם הוא להתחרות חזקקקק.

כשיורד גשם כולם נרטבים (לכל הפחות בעל הלוח)

אחרי שעה של משחק תחת כיפת השמיים,

התחיל לרדת גשם (בחודש ספטמבר כן?)

לכולם זה היה נעים ברמה כזו או אחרת חוץ מלשחקן אחד-

הבעלים של הלוח

(שנשא חתימה מקורית מאת רוברט קוואסאקי ואשתו)

הזזנו את השולחן והכנסנו אותו פנימה אל הבית.

הגשם אמנם הרטיב את כולם

אבל בעיקר את חששו של בעל המשחק…

לסיכום,

טוב, כתבתי מספיק. אין סיכום היום!

עכשיו נשאר לכם רק להצליח,

לוטן סגל

נ.ב. ממליץ לכם בחום, לאסוף כמה חברים

ולשחק את המשחק הזה.

תזכרו שהחיים הם משחק, עסקים הם משחק

ובטח ובטח שמשחק הוא משחק…

או שלא.

נ.ב.ב. ותודה לויקי המקסימה על פאי בלתי נשכח :-)