במהלך כיתות י"א ו- י"ב

עברתי מיונים קפדניים לחיל המודיעין ליחידה מסווגת.

בשנייה האחרונה, ואחרי אינספור מכתבי:

"אתה ממשיך לשלב הבא"

קבלתי בעיטה ב- #%$.

 

שנים לאחר מכן הבנתי שהסיבה הייתה נעוצה

בכך שלא היה לי סיווג בטחוני שסיפק את צה"ל.

בעבר התגוררנו במדינה קומוניסטית (סלובקיה)

ואבי עבד עם הצבא המקומי.

חבל רק שלפני שהכריזו עלינו כ- "מרגלים" בפוטנציה

הם לא בדקו שהפרויקט היה מטעם משרד הביטחון הישראלי.

אבל איך אומרים? חבל יש רק בלחם… או משהו כזה…

 

מהון להון, הרגשתי שהחלום של שרות משמעותי הלך ונגוז.

החלטתי להתגייס לקרבי.

בימים הראשונים לטירונות

בחיל השריון חטפתי התקף אסטמה

ככל הנראה מהאבק

ובשל העובדה שהסתרתי זאת מצה"ל כדי לשרת בקרבי

הונמך לי הפרופיל שלא מאפשר תפקיד שכזה.

 

התחלתי ב- "רגל שמאל" עם צה"ל

(או יותר נכון- הם אלה שהתחילו…)

 

אגב, כשלקחו אותנו מבית הספר

ליום החילות והמיצג

שבמסגרתו עוברים בין דוכנים של החילות השונים

שמנסים לרתום תיכוניסטים אל חיקם,

חלפתי ליד זה של חיל ה- "משטרה צבאית"

וברחתי משם במהירות.

אבא שלי היה שוטר צבאי

ואחרי אינספור סיפורים ששמעתי,

החלטתי שאין סיכוי שאתגייס לחיל הזה.

 

לאחר הגיוס ובמשך שבוע ימים, אחרי הנפילה משריון,

הציבו אותי בחזרה בבקו"ם כי בקשתי לנסות ולהעלות פרופיל

וערערתי בוועדות רפואיות למיניהן.

 

חולפים להם מספר ימים,

עד שבוקר אחד, במסדר,

מקריאים את השם שלי ואנחנו עולים על אוטובוס.

 

אני מתיישב ומנסה להוציא מהמ"כים,

שישבו בספסל הראשון- לאן נוסעים.

אלו רק צעקו עלי לשבת ולשתוק.

ניסיתי לשאול מפקדים אחרים אך היעד לא נמסר.

לבסוף נהג האוטובוס שראה שאני לא מתכוון לוותר

הפטיר לעברי: "בה"ד 13, בית ליד".

 

לא היה לי מושג ירוק מזה זה

ולכן התקשרתי מהר לאבא שלי.

אני כותב מהר אבל למעשה זה לא בדיוק היה כך

שכן הייתי חמוש במכשיר מדגם 'מנגו'

כזה שמצריך קו חיצוני וסוג של חיוג גוביינא שלוקח המון זמן.

 

אבא שלי ענה.

שאלתי אותו מה זה בה"ד 13 או בית ליד

וזה השיב לי:

"אל תעשה שטויות, שב ותלך לאן שאומרים לך".

היה לי ברור שמדובר במשטרה צבאית.

בנונשלנטיות שאינה אופיינית לי,

לקחתי את התיק הענק שלי וירדתי מהאוטובוס.

 

האמת שהצלחתי בטעות לייצר מרד קטן

שכן כשאמרתי לחיילים שהיעד הוא משטרה צבאית

(הם שאלו… מה נעשה?)

ירדו איתי משהו כמו 15 חיילים.

 

חצי שעה מאוחר יותר,

לקחו אותנו להישפט.

כהרגלי בקודש עמדתי אחרון בתור

כדי לראות מה קורה לכל היתר.

כל "ילד" שיצא משם קיבל כלא! מחבוש!

חלק 7 ימים, חלק 14 וחלק יותר.

אחד גם התחצף בטירוף אז צ'יפרו אותו "על חשבון הבית"

ועיגלו לו ל- 21.

 

אני נכנס אחרון ופוגש בקצין בדרגה גבוהה.

אני זוכר שהוא לקח נשימה קצרה, ואמר לי:

"שמע בחור, עברתי על התיק שלך,

הבנתי שאתה רוצה קרבי ולא מאשרים לך,

ראיתי גם את המבחנים שלך לחילות אחרים,

צא לטירונות הזו, תעשה את הכי טוב שלך–

ראית מה קרה לכל מי שבתור,

אני לא רוצה להכניס אותך לכלא ו"לשבור" חיל טוב כמוך".

 

משהו בטון שלו,

או בעובדה שבאו לקחת את 14 החיילים למעצר

שהיה במרחק מטר מהמשרד שבו עמדתי וששם נשפטו כולם

הרגיש לי שאני חייב לקבל את הצ'אנס השני שניתן לי.

 

קיבלתי החלטה בו במקום שאהיה חיל מצוין

ולא משנה אם הדברים לא ילכו בכיוון שרציתי.

 

בשנה הראשונה לגיוס קבלתי מצטיין חילי בטקס מכובד

ותעודה חתומה ע"י מפקד החיל.

בתום הקורס קבלתי שיבוץ יוקרתי בשל הצטיינות בלימודים בבה"ד.

יצאתי לקורס סמ"לים בפז"ם סופר אטרקטיבי

והייתי בין הצעירים בחיל שיצאו.

התחלתי לעשות 'סמל תורן' בבסיס

וזה כשאני "כלום זמן" בצה"ל.

התקבלתי ליחידה סמויה ושירתתי מאז על אזרחי.

בשנה השנייה לשירות שלי מנעתי פיגוע בצפון (בצומת גדות)

וקבלתי רישום לזכות–

ערבי ניסה לדרוס חיילים בטרמפיאדה בשעת ערב מאוחרת

קלטתי אותו, יצאתי בריצה מהניידת הסמויה,

אזקתי אותו והבאתי אותו לתחנת משטרת צפת.

יצאתי לקורס מפקדים כדי להיות מפקד בבסיס ההדרכה.

יצאתי לקורס סמב"צים כדי להיות אחראי על חמ"ל החיל.

בשנה האחרונה קבלתי צ'ופר לתפקיד משמעותי.

 

והכי הכי חשוב-

מתנת השחרור שלי הייתה מהטובות שיש לצה"ל להציע-

אני צמוד אליה מזה 19 שנים

והיא אשתי ששרתה ב- מ.צ. בצפון.

 

אומרים ש- נסתרות הן דרכי האל.

אף על פי שברחתי מדוכן ביום המיצג,

ואף על פי שברחתי מהאוטובוס לבה"ד 13,

היה לי שירות משמעותי עם חברים טובים (עד עצם היום הזה)

ו- 2 ילדים קטנים שהם "עדות חיה"

לקשר עם חיילת מיוחדת במיוחד.

 

לפני כשבועיים אני מקבל טלפון מחיל.

הוא מספר לי שקרא את הספר שלי,

ושהוא משרת בדוכן של משטרה צבאית במיצג

ומאד ישמח שאדריך את כל החילים שם מכל החילות:

מג"ב, מ.צ., חימוש, חיל האוויר, מודיעין, נחל, שריון,

שח"ם (משטרה כחולה) וכולי.

 

החבר'ה האלה עושים עבודת קודש

עומדים ביעדים של צה"ל

במטרה למשוך אליהם כמה שיותר תלמידי-תיכון מוכשרים.

 

אמרתי לו ש"אתגייס" בשמחה למשימה.

היום העברתי לחיילים המדהימים האלה כלים בדיבור אפקטיבי,

בשכנוע, ברתימה והנעה לפעולה,

או במילים אחרות- בלמכור!

את עצמם… את צה"ל… את היחידות בהם הם משרתים.

תודה על הזכות

ו-

כל הכבוד לצה"ל!

לוטן סגל – אימון מכירות