- מה הקשר בין סיור במפעל והצצה לאיך בונים דברים, למה שאתם עושים ביום יום?
- מהן שתי התובנות החשובות ביותר שלקחתי מעבודה בחברת יעוץ עסקי לפני עשור פלוס?
- מדוע חשוב להתלהב ממה שאתם עושים ומה יצא לכם ולסובבים אתכם מכך?
- ועוד ועוד ועוד
לפני כעשר שנים, אחרי קריירה לא קצרה בחברות וארגונים גדולים מאד (חברות ביטוח וענף הבנקאות) הגעתי לחברה שעסקה בייעוץ עסקי לעסקים קטנים.
קרו לי שם כמה דברים מאד מדליקים ולא מעט אסימונים שנפלו, בין היתר היכולת שלי לעבוד עם ארגונים, צוותים גדולים והרצון להשפיע בגדול ולהניע תהליכים משמעותיים ופחות לעבוד עם עסק קטן או זעיר שלא פעם חסרים אמצעים (למרות שהרצון שלי שיצליחו הוא אדיר).
השינוי הזה היה גדול ונתקלתי לראשונה במושגים כמו: קואצ'ר, מנטור, גורו בניגוד למילה הפשוטה "יועץ" בה השתמשנו בשוטף כשעבדתי בתור מנהל בכיר שכיר. לא ממש הבנתי מדוע לקחו מילה כמו "יועץ" והכניסו אותה למכונת הכביסה כדי להוציא מילים אחרות שנשמעו לי מוזרות אבל ניחא, לא באתי להיות הקופירייטר של הענף.
לא פעם שאלתי את עצמי: "עם מה יצאתי משם"? שכן, כפי שכתבתי, היו כמה דברים.
התובנה המרכזית הייתה שראיתי שרוב בעלי העסקים מתקשים מאד להצליח (בלשון המעטה). הם שורדים, הם עובדים בעסק ולא באמת ממנפים את מה שאפשר.
אבל זה ברמת מה שנקרא "סטייטינג דה פרובלם אנד נוט דה סולושן" ולכן התובנה הייתה:
"אם אני לא אהיה הלקוח הכי חשוב של העסק שלי– אין לי מה לחפש בעולם העסקי כעצמאי".
היה לי ברור שבשל יכולות המכירה שלי, תמיד ארוויח, תמיד אתגלגל, תמיד אמכור, אשרוד, אתפרנס, אבל היו לי תוכניות גדולות יותר. כתבתי לעצמי פתק ובו מטרות, יעדים והדרך להשיג אותן.
המטרה הראשונה הייתה להגיע למחזור של מיליון שקל, בלי הוצאות (או ליתר דיוק- במינימום הוצאות), בלי לשלם יותר מדי משכורות ("ניהול רזה"), לשמור על רווחיות גבוהה ככל הניתן ולעבוד יומיים שלושה בשבוע גג, כשאת היתר אשקיע בהתפתחות שלי, בתוכן, בלמידה, בהתמקצעות.
לשם כך הקצבתי לעצמי שלוש שנים. חשבתי שזה זמן סביר ונושא של הצבת יעדים הוא קריטי ולא פעם יעד גבוה מדי מכשיל ונמוך מדי לא מניע מספיק.
היה לי חשוב לרכוש את ההרגל הזה של לא לעבוד 24/7. כלומר אין לי בעיה לחיות את העסק בכל דקה כי המקצוע שלי עושה לי טוב ואני סופר תשוקתי לגביו אבל להקפיד לא לבלות את כל הזמן מול לקוחות: במיילים, בהצעות מחיר, בפגישות, אלא להשקיע חלק ניכר מהזמן שלי באסטרטגיה והאמרת הידע שארכוש.
שם ראיתי שהרוב נופלים.
התובנה השנייה הייתה לפעול כל הזמן ולהוריד אל הקרקע כמה שיותר מחשבות שיש לי שיעזרו לי ללמוד, להתפתח, להתמקצע, לשווק ולמכור.
אחת הבעיות שראיתי בקרב בעלי עסקים זה שהם לא מורידים אל הקרקע דברים שעוברים להם בראש, משהו קורה בין המחשבה לפעולה, איזה קצר, בריחה, אסקפיזם, ומנגד הם לא מספיק חיים את העסק ברמה השיווקית או מכירתית.
לא פעם הייתי שומע סיפורים על ענפים מסוימים ואומר לבעל העסק: "וואי, מה שסיפרת עכשיו מרתק, למה אתה לא מוציא את זה החוצה: בפוסטים, סרטונים, מיילים" והייתי מקבל תגובה אדישה: "באמת? זה מעניין? לי זה נשמע משעמם לאללה".
חברים, החיים קצרים.
ראשית, למה לעבוד במשהו שתופסים כמשעמם? שנית, מה שאתם חושבים על הענף שלכם פחות מעניין, מה שבני אדם אחרים חושבים עליו- שם המפתח.
אחד המומחים שאני אוהב אמר פעם:
"אם אתה לא תתלהב מהמוצר שאתה מוכר, למה לעזאזל אתה חושב שהלקוח יתלהב ממנו???"
***
כשהייתי ילד קטן (נשבע לכם שפעם הייתי קטן, יש תמונות ועדויות לכך) הייתה תוכנית בטלוויזיה בדרא"פ שהסבירה איך עושים דברים: איך מפעל מייצר מזרנים בעזרת רובוטים, איך תופרים כרית, איך מלחימים מאוורר ומעבד ללוח אלקטרוני, איך מנוע עובד.
חשבתי לעצמי איזה כיף לאנשים שעובדים במקומות שכאלה שכן הכל מרתק ועם השנים, כשגדלתי ופגשתי אנשים שעבדו במפעלים שכאלה, ראיתי שבודדים מהם באמת מתלהבים.
אני זוכר סיור במפעל בבית ספר בפרטוריה שעשרות עובדים נראו משועממים טילים מהעבודה שלהם ואז אחד מהם התנדב לעשות לנו סיור כי מי שהיה אמור להדריך אותנו נכנס לפגישה דחופה לא מתוכננת.
כמות האנרגיה והתשוקה שהייתה לו העיפה לי את הסכך.
בתום הסיור שאלתי אותו מה התפקיד המדויק שלו והוא ענה לי משהו אגבי וסתמי שלכאורה לא היה בהלימה לאנרגיה שלו, להתלהבות והתשוקה שהרעיף עלינו. שאלתי אותו לפשר הדבר (תמיד הרגשתי חופשי לשאול אנשים שאלות) והוא אמר לי:
"יש כל כך הרבה משרות במשק, למה שאבחר באחת משעממת?"
החלטתי להקשות מעט יותר שכן הייתה בינינו כימיה, ושאלתי אותו למה שאר העובדים לא נראים כמוהו, הוא הגניב מבט אליהם ואמר לי "יקירי, זו בחירה לכל דבר ועניין".
הבוקר, התכתבתי עם דני ורדי, מי שהיה מנהל בכיר ומנכ"ל של חברות וארגונים כמו: מרצדס, נייק, ברבי, פישר פרייס, כלל, דלתא, טלרד, מאן מכשירי תנועה ועוד, וסיפרתי לו על משפט שזיג זיגלר נהג להגיד:
"אני לא מבין למה קוראים לשעון מעורר כך, אם קמת בבוקר, דם זורם לך בוורידים, הציפורים מצייצות- זה שעון הזדמנויות ולא שעון מעורר" (באנגלית המילה מעורר היא אותה מילה לאזעקה ולכן זה נשמע טוב יותר).
הוא ישר הגיב לי בווצאפ: "צריך לייבא שעונים לארץ לאנשי מכירות, צד אחד ירוק להזדמנות, השני אדום לאזעקה" וקינח במשפט: "בוקר טוב זו לא ברכה, זו החלטה".
אין ספק שדני בן אדם נדיר ואיש שאני מעריך מאד
(בהזדמנות זו אמליץ לכם בחום לרכוש את הספר החדש שכתב שנקרא: "40 שנות ניווט במגרש העסקים").
חשבתי לעצמי שאם איישם את שתי התובנות הללו: להיות הלקוח החשוב בעסק שלי ולהוריד אל הקרקע מחשבות ולחיות אותו 24/7- הלקוחות שלי והסובבים אותי ירוויחו בגדול, אני אהיה בנינוחות כלכלית, עסקית ואישית ויהיה לי גם די זמן למשפחה, לתחביבים, ספורט ולהיות נגיש וזמין כדי להשקיע זמן, אנרגיה, כסף ומשאבים במיזמים שאני אוהב כולל התנדבויות בעמותות וארגונים חברתיים.
ידעתי שאם אקפיד על הדברים הללו, כשלקוחות יזמינו אותי אליהם- אגיע כמו טורבו, אנרג'ייזר, באנרגיות שיא!
מזה כמה שנים שאני רוכש פירות וירקות אצל דפנה אמון שעוסקת, בין היתר, בתחום ה"רו-פוד". מי שמכיר אותה יודע שהיא ובן זוגה המקסים אריק, תשוקתיים בטירוף לתחום הנ"ל.
אתמול, תוך כדי הרכישה השבועית, קפץ לי סיכום שנתי בסוג של פופ-אפ, שם הציגו בפני את חמשת המוצרים שרכשתי הכי הרבה פעמים השנה: אבוקדו הס (הזן האהוב עלי ביותר), אוכמניות (ליוגורט החלבון של הבוקר שאגב גרמו לי ללכת לאינטרנט ולקרוא על ההבדל בין אוכמניות טריות וההבדלים בצבעים), פרוסות אננס מיובשות אורגניים ללא סוכר (של יסמין עייש ה"מפצחת" המדהימה) נבטי חמנייה שאני מת עליהם בסלטים וליים שטעים לי יותר מלימון "רגיל" (ויסלחו לי הלימונים הרגילים, אני בטוח שכל אחד מהם פתית שלג מיוחד וייחודי).
חשבתי לעצמי איזה יופי, השקעה כ"כ קטנה ואגבית מצד אחד, אבל הציפה לי רגש, האמירה את הידע שלי, עשתה לי סדר ושכל וגרמה לי גם לשלוח הודעה לדפנה, לדרוש לשלומה ולפרגן (וגם לטקסט הזה שאתם קוראים כרגע).
חברים יקרים, בין אם אתם עצמאים או שכירים, אפשר לעשות מלא מלא דברים. כמות הפעולות, התובנות, המחשבות והידע שאתם יכולים לשתף ובכך להעניק ערך ולהגביר את רמת האנרגיה והתשוקה שלכם- היא פסיכית.