ג'רי סיינפלד, מייקל בנט, פילוסופיה ומכירות
- אם אנשים משתנים לאורך זמן- האם חכם להרים עליהם ידיים?
- מה חשב ג'רי סיינפלד על נשואים כשהיה רווק ועל רווקים כשהתחתן?
- למה התכוון מיילס דיוויס כשאמר: "לוקח זמן להיות עצמכם"?
- למה כדאי לכולנו לשים קצת יותר סימני שאלה ופחות סימני קריאה?
אחד הדברים שאני מאד אוהב בחיים זה מקריות.
אני לא מתכוון ממקום של:
האם יש בחיים צירופי מקרים או שאין,
האם ה-"ייקום" משדר לנו מסרים או שמא הכל שרירותי.
אני גם לא מתכוון לעובדה שאישה בהריון רואה שפתאום "כולם בהריון",
או מי שרכש יונדאי לבנה בשוק כי "כולם קונים רק יונדאי לבנות".
אני מדבר על מקריות שגורמת לנו להשתנות קצת, לשנות חשיבה.
אתמול בלילה, התיישבתי לצפות בנטפליקס
בהופעה החדשה של ג'רי סיינפלד.
מייד אחרי כן, בצירוף מקרים (או שלא)
המשכתי לצפות בסדרה חדשה על "מפסידנים"
שמספרת על אנשים ש… הפסידו.
ופתאום, כמה דברים התחברו לי אז החלטתי לכתוב לכם.
בהופעה של סיינפלד הוא אמר את המשפט הבא:
"כשהייתי רווק, היו לי חברים נשואים.
לא נהגתי לבקר בבתים שלהם.
חשבתי שהחיים שלהם פתטיים ומדכאים.
עכשיו, כשאני נשוי, אין לי חברים רווקים.
החיים שלהם נראים לי חסרי משמעות וטריוויאליים.
בשני המקרים אני מאמין שצדקתי".
ג'רי דיבר על כך כשסיפר שהוא התחתן בגיל מאוחר יחסית- 45.
מנצח מי שמפסיד
בסדרה המפסידנים, הפרק הראשון עסק במתאגרף בשם מייקל בנט
שזכה חמש פעמים באליפות "כפפות הזהב"
וגם בחגורה במשקל כבד.
הוא התאגרף מול טומי מוריסון ובניגוד לסיכויים
זכה בתואר רק כדי להפסיד אותו
כמה חודשים מאוחר יותר להרבי הייד בנוק-אאוט.
בנט, שכיום חי בקליפורניה ומייעץ, בין היתר, להוליווד,
מספר שההפסד שינה לו את החיים.
בילדותו, אביו נהג להתעלל בו ולדרוש ממנו להיות מתאגרף
למרות שזה לא מה שהוא רצה לעצמו.
בסוף הפרק, בנט מצטט משפט של מיילס דייוויס:
"לפעמים לוקח המון זמן ללמוד איך לנגן כמו עצמך",
ומוסיף, במילים שלו:
"אני תמיד רודף אחרי השאלה: "מי אני".
אחרי שסיימתי לצפות בשני ה-"תוצרים" הללו,
לא יכולתי להירדם.
אז ניגשתי לכתוב.
חשבתי על זה שאנשים משתמשים המון בסימני קריאה.
זה מאד אופנתי.
אתה חייב לעשות כך וכך!
רק כך תצליח להשיג את ____!
צא מהסרט שלך!
אני מסתכל על מומחים למיניהם, וחושב לעצמי-
בהינתן שבני אדם משתנים כל הזמן,
ולא כולם יודעים במאה אחוז מי הם באמת,
איך אפשר לשים כ"כ הרבה סימני קריאה בכל דבר?
הרי משהו שחשבת בזמן מסוים- לא בטוח שימשיך כך.
"מצאתי את השיטה למכירות!"
"הנה הנוסחה לשיווק!"
"רוצים להקים עסק? קבלו את הדרך לעשות את זה בקלות וביעילות!!!"
אני מביט על עצמי, דברים שחשבתי בגיל 20
לא היו תמיד נכונים בגיל 30.
פעולות שביצעתי בגיל 30 לא ביצעתי בגיל 40.
עכשיו, אני לא מפגר, ברור לי שסימני קריאה עובדים ומוכרים.
סליחה- מוכרים!!!
כשאדם נואש ומחפש מזור כלשהו,
הוא רוצה לדעת שמי שיכוון אותו
יודע על מה הוא מדבר (גם אם הוא לא יודע).
ברור לי שאם אגיד לבעל עסק:
"שמע חביבי, בוא ננסה, נחשוב יחד, אולי זה יצליח- מה כבר יכול לקרות?"
זה לא סקסי בעליל.
אבל מה לעשות שזו האמת?
סליחה- האמת!
כשהתחלתי לעסוק במכירות, אחרי הצבא,
ניהלתי המון שיחות, במהירות מטורפת,
הייתי ממושמע, חרוץ, יעיל, תקתקן.
טיפסתי מהר מאד לצמרת.
למזלי, המכירה שלי הייתה איכותית
ולא היו לי הרבה ביטולים ("אחריי המבול").
אבל אם תשאלו אותי האם זה חכם?
לא יודע.
זה עשוי לשרוף לידים מה ששורף תקציבי פרסום.
לאיש מכירות לא אכפת לכמה אינטראקציות הוא נכנס-
המטרה היא רק לסגור ולהרוויח כסף.
הארגון, החברה או הבוס-
הם שצריכים לדפוק לו ברקס במקרה כזה.
כשהייתי צעיר יותר, חשבתי שאורח חיים בריא זה לעשות מלא ספורט.
אבל זה לא נכון, תזונה היא מפתח קריטי.
היום אני יודע ששעות שינה, ישיבות שקטות,
חקר פנימי, התפתחות וצמיחה-
חשובים לא פחות.
לא פעם מדברים איתי בתחום המכירות בצורה של:
תוצאות, יעדים, מדידה.
הכל נשמע מאד "סימן קריאה" כזה.
אבל האמת היא שמכירות זה לגמרי פילוסופי.
מכירות זה קשר בין בני אדם,
להבין את הפסיכולוגיה של הצד השני,
וכדי להשיג תוצאות טובות צריך לא פעם לחשוב, להרהר.
נכון, לחשוב ולהרהר לא נשמע כמו:
"לבצע, להשיג, לנצח!"
אנשים מחפשים כל הזמן שורות תחתונות.
לא פעם מבקשים ממני לסכם משהו במשפט, בפסקה.
וזה לעתים מצחיק אותי.
בתחום שלי- תקשורת בין אנשים,
מה כבר יכול להיות מהיר?
נסו לרגע לחשוב על משהו:
האם הדברים שחשובים לכם באמת בחיים:
- זוגיות
- הורות
- פיננסים
- בריאות
- הגשמה
האם הם קצרים?
נניח שחייזר נוחת לנו מול העיניים
וצריך להסביר לו איך להיות הורה טוב-
אפשר לעשות את זה במשפט? בפסקה? בצורה ממוקדת?
קראתי עשרות ספרים בנושא
ואין לי עדיין החלטה ל-מה זה הורה טוב.
חברים, בעידן אינטרנטי, דיגיטלי, מהיר, וורסטילי,
בעולם שמאד אופנתי להגיד:
"אין לי זמן"
"בוא נדבר תוך כדי תנועה"
"תן לי את השורה התחתונה"
צריך לדעת לחשוב גם אחרת,
לקחת את הזמן איפה שצריך,
קצת פילוסופיה איפה שצריך,
ואין קשר לתוצאות- כלומר לעשות משהו מהר, חד וממוקד,
לא בטוח שיניב תוצאה טובה חדה וממוקדת.
נפגשתם עם לקוח?
הוא אמר לכם "לא, תודה"
או "לא מתאים לי".
אחלה.
תזכרו שהוא עוד ישתנה,
וזה לא חייב לקחת לו עשרים שנה,
עוד יום, שבוע, שבועיים,
הוא עשוי להיות "קצת" אחר באספקט הספציפי עליו דברתם.
אפשר יהיה לחזור אליו, לחשוב איתו בצורה שונה,
לפעול בצורה יצירתית ולא שגרתית,
ולעתים נשיג תוצאות מעולות.
את הזמן המקורי הרי כבר השקענו בו.
וזה בדיוק הזמן עכשיו, אחרי המשבר,
להשקיע יותר זמן, עוד קצת תשומת לב,
חשיבה, אכפתיות, מקצוענות.
חבל להרים ידיים לא?
סליחה, אתקן- חבל להרים ידיים !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
עכשיו כל מה שנותר לכם זה רק ליישם ו… להצליח!
שלכם,
לוטן סגל
נ.ב. מה שהכי מצחיק (ומקרי אולי)
זה שאם לא הייתי רואה את שתי התוכניות האלה ברציפות
(ולגמרי במקרה כמובן)
לא בטוח שהייתי חושב על על זה וכותב את הדברים הללו.