• מה זה מיתוג אישי ואיך הוא יכול לשרת אתכם?
  • למה חשוב להעביר מסרים לקהל היעד הפוטנציאלי שלכם?
  • איך מיתוג אישי משפר יחס המרה ומגדיל מכירות?
  • האם חשוב "לעשות את זה" גם אם אתם שכירים?
  • ועוד…

 

אין יום שאני לא נתקל במשפט הבא כשאני מעביר סדנה או הדרכה:

"רגע… אבל אני שכיר… אתה מדבר אולי על בעלי עסקים, יזמים, פרילאנסרים, לא עלינו- אנחנו עובדים במקום מסודר, במותג מוביל, אנחנו שכירים!!!"

 

אם יש משהו שגרם למקפצה אדירה בקריירה שלי, זה, שמהרגע הראשון, בהיותי סטודנט שנה א', תפרן, חייל משוחרר שעבד במוקד חברת ביטוח, עם 'מדונה' על האוזן (לא מדונה-מדונה, אוזנייה כזו) וענה "שלום כך וכך מדבר לוטן מחברת כך וכך" בין 70-80 פעמים ביום, סליחה, איזה ביום- במשמרת, זו העובדה שתמיד ראיתי בעצמי עצמאי. מבחינתי המילה או המושג ע-צ-מ-א-י מדבר על חופש ולא האם פתחתי תיק כזה או אחר בביטוח לאומי, מס הכנסה ומע"מ (מבחינה מנטאלית, יש מצב שפתחתי שם תיק כבר בילדות :-)

 

זה היה לפני 22 שנים, כשהמושג "מיתוג-אישי" היה די בחיתולים, אבל לי היה ברור שיש היררכיה ברורה- הלקוח קודם כל קונה ממני, אחרי כן, את המוצר הספציפי ולבסוף את המותג שאני "מייצג".

 

לכן התנהלתי כמו בעל עסק גם כשהייתי עשור וטיפל'ה שכיר.

 

זה לא משנה במה אתם עוסקים, בדיוק כפי שאנחנו כבר תקופה צועדים אל עבר "ארגון מוכר"- שכל חוליה/עובד צריך להכניס כסף/ לקוחות אל עבר המותג, כך, ראוי שתתייחסו לעצמכם כמיני-מותגים.

בסופו של יום, ארגון הוא סך ההון האנושי שמרכיב אותו, לא משנה איך נסתכל על זה.

 

זה התחיל בדברים הקטנים כמו למשל:

שנהגתי להכין תמונות ייצוגיות שלי ולשים אותן בחתימה למייל (ולא, אני לא בראד פיט ולא בורכתי בנתונים של אל יווני),

או שמסרתי את הסלולרי האישי שלי ולא דיקלמתי אלף פעמים ביום "סליחה, זה לא הטלפון של העבודה- זה שלי פרטי" כפי שעשו כל חברי לעבודה.

וגם שנהגתי לחלק פריטי-שי (מחברות, עטים וכו') עם השם שלי והנייד גם כשלא קיבלתי לכך מימון מהמקום שבו עבדתי.

 

ועוד אלפי דוגמאות אחרות.

 

אל ג'ו רוגן נחשפתי בשנת 1998 כשחבר ממש טוב (רן) הזמין אותי אליו הביתה לראות משהו בטלוויזיה. כשהוא אמר לי להגיע סביב 3 לפנות בוקר חשבתי שהוא זומם עלי, אבל הבנתי, למזלי הגדול (ואולי גם למזלו שלו) שמדובר בשידור ישיר מארה"ב ושהוא חושק בי רק אפלטונית כחבר.

היה מדובר באירוע של ה- יו. אף. סי.- אומנויות לחימה משולבות וקצת "אכלתי את הכובע" כשצחקתי עליו שזה כמו ה- WWF שהוא נהג לצפות באדיקות ושהכל מפוברק.

אז יצאתי הדיוט (לא נורא, כבלונדיני אני נוהג לצאת כך מספר פעמים ביום) ומאז כבר עשרים וחמש שנים אני מכור לספורט הזה.

 

באותה השנה מר רוגן החל לעבוד שם כ- "שדרן צבעוני" (אם לתרגם ליטרלית מאנגלית) שזה אומר שיש פרשנים ושדרנים מקצועיים ויש כאלה שיודעים להכניס "חיות" ו- "צבע" לפרשנות. ג'ו הוא סטנדאפיסט תותח, הנחה את התוכנית "פיר פאקטור" ועשה עוד מלא דברים, אחד הבולטים אולי הוא להקים פודקאסט הכי מקצועי ששמעתי בחיים. כמעט כל מומחה מתחום כזה או אחר ביקר אצלו.

 

רק כדי לסבר את האוזן, כשדיינה ווייט, אותו מנכ"ל של הארגון הנ"ל שרק הלך וצמח בקצב רצחני, חלה לאחרונה בקורונה, ג'ו היה הטלפון הראשון שלו כי הוא פשוט ראיין במשך שנתיים כל רופא ומומחה בתחום והחלים תוך "כלום זמן" אחרי שקיבל "רצפט" ברור איך לפעול, מה לעשות, מה לאכול וכו'.

אותו ג'ו חלה גם הוא כמה חודשים לפני כן ועבר את זה בהצלחה גדולה.

 

הוא מכר, לא מזמן, את הפודקאסט שלו ל'ספוטיפיי' ב- 100 מיליון דולר.

 

אז למה אני מזכיר אותו?

כחובב לחימה וג'יו ג'יטסו ברזילאי, ג'ו נוהג לכבד ולראיין מאות לוחמים בתחום ה- אם. אם. איי. מצד אחד, ומצד השני כשהם מנצחים בקרבות- הוא זה שמראיין אותם בתוך ה-"קייג'" (או ה- "אוקטגון").

מדהים לראות איך הלוחמים הוותיקים והמנוסים, שחלקם מחזיקים חגורות במשקלים שונים, מכבדים אותו, ועוד יותר כיף לראות איך הלוחמים הצעירים, הטריים, אלו שהיו ילדודס כשזה פירשן ב- 98', כעת מגשימים חלום של ממש כשהוא מראיין אותם בזירה כי הם גדלו עליו.

 

במוצ"ש צפיתי באירוע האחרון, ובאחד הקרבות המקדימים, לוחמת דנדשה בשם ונסה דמופולוס ניצלה את ההתלהבות לפגוש את רוגן וקפצה, ללא כל התרעה מוקדמת, על הידיים שלו. ממה שאני זוכר, כשועל וותיק שראה את כל האירועים של המותג (מאות בסך הכל) זה טרם קרה. לוחמים נוספים צעירים לא יכלו לעצור את עצמם והפגינו התלהבות מלפגוש את רוגן בזירה, מחלקים לו כיפים, צ'אפחות וכו'.

 

הנה כמה דוגמאות על קצה המזלג של מיתוג אישי:

 

צילומים מקצועיים– לא משנה אם אתם שכירים או עצמאים, אוהבים את המראה שלכם או פחות- קחו צלם ותעשו צילומים מקצועיים. זה עולה גרושים (בין 250-1500 שקלים) וישרת אתכם שנים קדימה. רק כדי לסבר את האוזן, למרות שהצטלמתי אולי עשר פעמים בצורה מקצועית בעשור האחרון, אני עדיין משתמש בתמונות שצילם אותי איתן ריקליס (אחיו של הבמאי ערן ריקליס: "צומת וולקן", הכלה הסורית", "שלוש אמהות" ועוד).

 

נראות וחזות מעוצבת- כל דבר שלכם שלקוח רואה: כרטיס ביקור, מייל, ברושור- שיראה טיפ טופ (יש לי פליירים שיצרתי לאורך השנים שנראים טוב ממני :)

אנחנו נוהגים לבלבל את השכל ולהגיד ש-"הדברים האלה מגיעים לפח הזבל". אתם יודעים מה מגיע לפח הזבל? מיילים שלכם. תוצרים מודפסים דווקא פחות. לא פעם אני מגיע ללקוחות ומוצא חומרים שלי שקיבלו בכנסים או אירועים למיניהם ושמרו אותם.

 

לבוש– לבוש, אפילו "רבתי" (זקן, עגילים, אביזרים ואקססוריז) יכול למתג אתכם. כשעסקתי בנדל"ן במשך לא מעט שנים, היה מתווך תל אביבי שנהג להתלבש בבגדים מחויטים צבעוניים על גבול הליצנות מבחינת הצבעים עם פפיון וכאלה. נהגתי לשמוע איך קולגות צוחקים עליו מעת לעת. אתם יודעים מי לא צחק עליו? לקוחות! הם זיהו אותו ואת הבולטות והזכירות שיצר ולא פעם הוא היה הראשון שפנו אליו בכנסים ואירועים (וגם אחרי זה כשהתקשרו ל-3 מבין 100 כרטיסי הביקור שאספו).

 

רשתות חברתיות– הרשתות הן פלטפורמה מדהימה לבזבז את הזמן שלכם, או- לייצר תוכן משמעותי. מזה 12 שנים שאני כותב תכנים (ומצלם, ומעצב וכו'). אפיקי התוכן שיצרתי הם הגורמים המניבים ביותר עבורי. אין שום קמפיין שעשיתי שלא הסתמך על התוכן שאני מייצר. היו דעתניים, כתבו והסריטו תוכן איכותי.

חושבים שאתם עובדים בתחום משעמם ואין לכם מה לחדש? או שתחליפו מקצוע או שתשנו את הדעה שלכם.

 

פודקאסט– יש לכם משהו להגיד? לא חבל להשמיע אותו רק על כוס קפה לחבר או שניים? תארזו את הידע שלכם ותעיפו אותו לקיבינימט ברשת. אתם יודעים כמה פעמים הגעתי לפגישה ושמעתי את המנכ"ל מצטט משפטים ששמע אותי אומר בפרק כזה או אחר? המון!!! זה מייצר מצב שאתם מבססים אוטוריטה ומאמירים את הסיכוי שלכם לסגור עסקה (שיפור יחס המרה).

חושבים ש-"אף אחד לא יקשיב לזה?" זו מחשבה מגבילה- שחררו אותה לשלום ולדרכה!

 

ערכים, "למה" וחזון– לא רק למותג יש חזון, גם לכם יכול להיות. שבו ונסחו גם "נאום מעלית" מטורף אבל לא פחות חשוב מזה- כתבו לעצמכם למה אתם עושים את מה שאתם עושים. כשכתבתי את הספר שלי: "למכור כאילו יש מחר", הדבר הראשון שכתבתי, הרבה לפני השם של הספר, היה ה"למה" שלי, למה לעזאזל אני יושב 9 שנים וכותב ספר? מה הבשורה שלי? מה הוא מחדש? משם הכל התחיל. ואם לא היה לי "למה" חזק מספיק- הספר היה 'פלופ' לדעתי.

 

שימוש ב-"הוכחות חברתיות"- כל תעודה, הישג, תחביב, כל דבר שאתם תשוקתיים לגביותתעדו. שבו ותכתבו ופשוט תנסחו "משפטי מחץ" בשפה פשוטה ו-"דיבורית", בגובה העיניים. כל דבר שקיבלתם או שאתם מתלהבים אודותיו- מספר עליכם סיפור.

אתם משתתפים במרתונים? זה מעיד שאתם קמים מוקדם, הישגיים, בריאים, תחרותיים, ממושמעים, חסינים וחסונים. לא מאמינים לי? תשאלו חברים או זרים, הם ישמחו לספר לכם.

סיימתם קורס בהצטיינות? דברו על זה!

יש לכם תחביב מיוחד (כמו ההוא מ-"חתונמי" שהתחביב שלו הוא… מלחמת העולם השנייה, למשל).

 

היתרון אולי הכי משמעותי ב-"מיתוג אישי" זה המחויבות שבדבר. ברגע שאתם "מתניעים" תהליך כזה, התשוקה להצטיין, לחדש, לבלוט, לשחות נגד הזרם, רק תגרום לכם לפעול יותר ויותר כמו פסיכופתים בתחום! אז עופו על זה.

חושבים שזה יהיר לדבר על עצמכם? קשקוש. יהירות זה רק ערוץ או תוצאה אפשרית אחת. כל דבר אפשר לספר ביהירות או בענווה.

 

לסיכום,

כמעט כל מה שמותג מוביל יכול לעשות- גם אתם יכולים. אוקי, אז "להשכיב" מיליארד דולר על פרסום כמו קוקה-קולה אולי לא, אבל לייצר תוכן במגוון פלטפורמות- את זה בוודאות אתם יכולים לעשות.