• איך יכול להיות שלשקף משהו ללקוח זה לא חכם?
  • למה לדבר עליכם ולא על הלקוח לא משרת אתכם (ובטח שלא אותו)?
  • מה הטקסט והסאב-טקסט כשכותבים מסר שמייצר (לכאורה) מוגבלות?
  • ועוד ועוד ועוד

 

אין כמעט יום שאני לא נתקל בפוסט שנושא את הכותרת המדוברת.

אז למה זו טעות?

בדיוק כפי שזו טעות לחשוב שחייבים לכתוב משהו על נועה קירל

ובדיוק כפי שזו טעות לחשוב שחובה להצטלם במדים לחזק את החיילים (מישהו ערך מחקר מקיף ובדק האם זה חיזק את צה"ל או את הטראפיק שלכם?)

ובדיוק כפי שזו טעות לחשוב שכל מה שקורה הוא קריטי להתייחסות

 

גם להגיד שהתפנה לכם מקום זה לא הכי חכם.

 

אם אתם חייבים לכתוב על נועה קירל כדי לקדם את העסק שלכם, להיות רלוונטים וכו' אז יש לי חדשות בשבילכם, חבל להסתמך על מותגים חיצוניים במקום לחזק את המותג שלכם.

רוצים להיות רלוונטיים- תפעלו!

 

וחזרה למטופלים בקליניקה (או כל דוגמה דומה) ומדוע זו טעות…

 

כל דבר שאנחנו אומרים / כותבים / משדרים יושב על משהו אחר. כמעט בחיים אנחנו לא אומרים את הסאבטקסט שלנו (ילדים דווקא כן).

לימדו אותנו נימוסים והליכות, מה מקובל בחברה ומה לא, מה נכון ומה טעות, איך לפעול ואפילו איך למכור ולשווק (אל חשש, אין באמת דרך אחת רלוונטית, מקווה שלפחות את זה אתם מבינים).

 

זה אומר שהמטרה של הפוסט / תוכן / טקסט הוא להעביר כמה מסרים:

  1. אני אדם עסוק ויש לי לקוחות ואני מפוצץ
  2. אני רוצה למכור לכם
  3. אשמח שתיצרו איתי אתם קשר ותבדקו האם זה מתאים לכם

וכו'

 

אממה…

בואו נבחן את זה מזווית אחרת, זווית חשובה בהרבה- זו של הלקוח.

 

*גוף אפס

רבות כתבתי על הנושא. בגדול, הקפידו לדבר על מה יוצא ללקוח ולא לכם. התעניינו בו במקום לנסות לעניין אותו.

להגיד לו שיש לכם מקום, בהגדרה, מדבר עליכם ולא עליו.

 

לבני אדם יש קטע כזה שהם אוהבים שמדברים עליהם ומה יוצא להם ולא על הצד השני.

 

*מכירה רכה או קשה

לכאורה, למראית עין של אדם לא מקצוען, הרי שפוסטים שכאלה נשמעים כאילו הם מוכרים בצורה רכה ולא קשה או אגרסיבית.

אך זו טעות.

צורה אגרסיבית היא משהו כמו- מבצע לשני הראשונים שיתקשרו בלה בלה אז צרו קשר עוד היום ואל תבכו כמו ילדה קטנה עם קוקיות כשלא יישאר לכם מקום והחמצתם הזדמנות לעבוד עם גאון כמוני.

מכירה רכה- עוברת מתחת לרדאר.

 

אבל ברגע שמכירה קשה ארוזה במסווה של רכה, חוסר האותנטיות לא פעם עוברת (אפקט צדי צרפתי "זה ליד" וזה מורגש).

 

*מה מסתתר מתחת לפני השטח

מכירים את זה שאדם כותב בקורות החיים מועדים מתי עבד בכל מקום ואז השאלה הראשונה שנשאלת (אחרי: "תתאר לי את החוזקות והחולשות שלך") היא- "מותר לשאול למה עזבת/ סיימת במקום האחרון?"

מצד אחד זו שאלה לגיטמית, מצד שני בלא מעט מקרים מקבלים תשובות מהונדסות. מעולם לא שמעתי ממרואיין (וברוך השם מראיין מאות עובדים מדי שנה למגוון רחב של לקוחות במנעד אדיר של תחומים וענפים) "כי פיטרו אותי, האמת, עם יד על הלב, לא מאשים אותם, אני וואחד נצנצן ומסכן מי שייקח אותי".

 

לכן, כשאתם כותבים שהתפנה מקום, אני שואל את עצמי (כלקוח) "אז רגע… למה התפנה פתאום? האם לקוחות עזבו? אולי הם לא מרוצים? הרי אותו גורם מוכר זמן שהוא מוגבל אז מה בדיוק קרה שם?"

 

*שואו, דונט טל

זה עוד עקרון שאני מדבר עליו רבות. אם מדובר ברצון לייצר מוגבלות אמיתית, כמו באולם קולנוע, הופעה, הרצאה, תיאטרון, אז שם זה עובד טוב יותר.

אבל גם שם למדו בשנים האחרונות שבלי ציור של האולם עם כיסאות ירוקים (פנויים) ואדומים (תפוסים) זה פחות עובד.

כשאנחנו רואים בעין איפה יושבים ואיך הכרטיסים נתפסים, זה מייצר בתוכנו בערה, דחק, לחץ ואז הסיכוי שנקנה גבוה יותר, אבל במוצרים או שירותים שאי אפשר לראות בעין, זה עובד הרבה פחות טוב.

 

מכירים את השלטים ברחבי העיר עליהם כתוב: "השלט הזה יכול להיות שלך"? (+מספר טלפון) אז גם פה יש עקרון של מוגבלות (ייתפס מהר אם לא תתקשר, אולי חלילה ילך למתחרה שלך… השם ישמור) ולהראות את השלט עצמו (המוצר!)

 

*אין לו/ה מה להגיד ב-א-מ-ת

אם תשאלו אותי מה הדרך הטובה ביותר לשווק, וברוך השם יש המון, זה להעניק ערך בכל אינטראקציה כמה שאפשר.

ברגע שמוציאים פוסט שאומר "אני מחפש לגייס לקוחות" הרי שאין בכך ערך. מדובר בבקשה שלא מהווה שום דבר עבור קהל היעד.

היא ברמת עדכון במקרה הטוב.

 

*סיבה ותוצאה

רוב הפוסטים הנ"ל מדברים על "אני מחפש לקוחות" ואז מסבירים מי קהל היעד: "מי שרוצה לשפר את… מבלי להוציא תקציבי ענק על…" וכו'.

רק שברוב המקרים שוכחים לציין תועלות, מה יוצא למי שיגיע למשרד, לקליניקה, להרצאה.

מה תקבלו באמת? מה ההבטחה?

לא מספיק לבקש למכור.

ברגע שתגיעו להיות קוקה קולה או נייק, כנראה שהשם שלכם ילך לפניכם וידעו מה מרגישים כשצורכים אתכם, עד אז, תשקיעו בכך מאמץ וחשיבה.

 

*אם כבר אז כבר…

ואם בכל זאת אתם רוצים לכתוב טקסט שכזה, לפחות השקיעו דקותיים בלחשוב על חיבור למשהו, לפתגם, לסיפור, לנושא שיעניין שיח.

 

למשל,

 

פעם כתבתי משהו חכם (אל חשש, לא אני המצאתי אותו) על מדוע זו טעות לאפשר את הדירוג בספרה 7 כשעושים סקר. שמעתי את זה בפודקאסט שבו טים פריס ראיין את דריק סיברס (אם זוכר נכון).

בגדול דריק אומר שהספרה 7 פוטרת אותנו מלחשוב באמת שכן 8 זה גבוה מאד ו- 6 זה נמוך (מעט מעל הממוצע) ולכן 7 זה מספר שאנחנו זורקים לא פעם כדי לצאת ידי חובה או לברוח מחשיבה.

 

אז אם תכתבו את זה בקצרה, ואז תסיימו ב- ואם כבר מדברים על 7, אני מחפש 7 לקוחות חדשים לתוכנית, אז לפחות עשיתם פה משהו, הענקתם אפשור לשיחת ברזייה קצרה לגורם שקרא.