• למה חשוב להעניק ערך גם כשאתם לא מוכרים משהו?
  • איך תמונה של חנייה במקום שלא קשור אליכם בשום צורה יכול להוות ערך לקהילה שלכם?
  • איך מתן טיפים/עצות יכול לחסוך לכם בתקציבי פרסום ולהפרות אתכם ואת הסובבים אתכם?

 

לפני פחות מ- 24 שעות יצאתי מראיון ברדיו. התראיינתי בנושא ריקודי בטן ומבנים אבסטרקטים. סתם נו, בנושא מכירות אלא מה?

 

אחד החוקים שאני מקפיד עליהם מזה כמעט עשרים פלוס שנים זה- איך אני מביא ערך לצד השני ו- בכל מחיר. לא משנה אם הוא פנה אלי או אני אליו, אם הוא "זקוק" לי או אני לו. זה ממש ממש לא משנה (אפילו לא משנה אם הוא זה היא דרך  אגב 😊).

 

דקה לפני שאני יוצא מהרכב ונכנס למקום, אני חושב עם עצמי, בהנחה שלא חשבתי קודם לכן- מה אוכל להגיד/ לעשות כדי להעניק לצד השני ערך אדיר ללא קשר לתוצאה אותה אני רוצה להשיג.

 

כשהגעתי לתחנת הרדיו, התחלתי לסדר לעצמי את הדברים: לפטופ, דפים שהבאתי איתי, ספרים וכו' ונכנסתי עם כוס מים לאולפן (בכל זאת 33 מעלות בצל וככל הנראה, ואם להסתמך על ניסיון העבר- אאלץ לדבר לא מעט 😊).

 

איתי, הבחור שראיין אותי, קלט בזווית העין את כוס המים וקפץ: "אי אפשר להכניס שתייה לאולפן, רק בקבוקים סגורים".

 

התראיינתי עד כה בעשרות מקומות (שלא לדבר על עוד עשרות פרקי פודקאסטים) ועד עכשיו לא אמרו לי לא להכניס מים- או שהביאו לי בקבוק, או שהיה מקום מיועד לכך אבל תמיד היו מים בתמונה (וכמובן שהוא בסדר גמור ורק שומר על האינטרס של המקום- מובן לגמרי).

 

כמה דקות קודם לכן, כשהגעתי לרחוב הרלוונטי ולכניסה לחניון, הוא ביקש שאצור איתו קשר טלפוני כדי להסביר לי בצורה ברורה איפה אוכל להחנות שכן הוא שמר לי מקום במיוחד כמה שעות מראש.

ואכן ישר הבנתי למה ההסבר קריטי היות והווייז מראה לפנות שמאלה בשלב כלשהו כשלמעשה צריך חצי ימינה (ואחסוך מכם למה המילה 'חצי' נמצאת פה 😊).

 

ישר חשבתי לעצמי- אם הוא יכין לעצמו תמונת ג'יי-פג או קובץ פי די אף שבו תהיה תמונה של בקבוק מים עם סימן וי וכוס מים עם סימן איקס, מקום החניה הספציפי שבו חונים שכן יש שלט מנייר בתוך ניילון שבגשמים בטוח שצריך לעבור תחזוקה שוטפת תרתי משמע, הרי שלאורחים שלו יהיה קל יותר,

וחשוב מכך- הם יזכרו אותו, בצורה מעולה, כי- כמה פעמים שלחו לכם תמונות כאלה? וכמובן שאפשר להוסיף לתמונה הזו דברים שכדאי להביא אתכם וכו' – אין לזה הרי סוף.

 

הייתה לי הרגשה, שמתישהו במהלך הריאיון אוכל "להשתמש" בכך ולכן לא סיפרתי לו על הרעיון שלי לפני התוכנית, תמיד אוכל לשתף אותו אחרי מעשה או בתום השידור.

 

אבל כמובן ש-הייקום מתכנס לרצונות שלנו (ולא, אני לא רוחניקי ולא לובש כרגע שרוול 😊) ובאחת השאלות שהוא שאל- זה צץ.

כל מה שנותר לי זה לעשות אדפטציה (התאמה) קטנה.

 

מזה עשרים שנים שאשתי ואני ביחד, היא תמיד שואלת אותי "מה הקטע שלך עם איחורים" או יותר נכון- מה הקטע שלי עם לא לאחר אף פעם (למעט מקרי 'אקט אוף גוד' או 'פורס מאז'ורים').

 

כשאני מקדים אני חד, אני ממוקד ובעיקר- אני נינוח. הנינוחות וה"פניות" הזו מאפשרת לי לעשות חושבים- על הא ועל דא, לחשוב מה ארצה להגיד ובאיזה אופן, לקחת מסר כלשהו ולשכתב אותו בצורה יצירתית יותר, לחשוב על גימיק או סתם לנוח. אבל בעיקר- לחשוב איזה ערך אני מביא לשולחן, במקרה הזה לקהל המאזינים ולמראיין עצמו.

 

הטיפ הזה בנושא החנייה הוא משהו שעשיתי אלפי פעמים בחיים. בכל מקום שעבדתי בו: סניפים בבנק, סוכנויות ביטוח, משרדי פרסום- לא משנה מה, תמיד נהגתי לצלם את החניון, לבקש ממעצב/גרפיקאי ש-"יעשה יפה" ויוסיף חצים או הסברים לפי הנדרש. וזה עושה וואוו. ובמכירות (או בחיים בכלל) מה חזק יותר מאיזה "וואוו" טוב?

 

אגב, כחסיד של נטוורקינג, אין מצב שאני יוצא ממקום כזה מבלי לחבר את בעל העסק לקולגות שלי. וכמובן שהגעתי מוכן, אחרי שכבר חיברתי לו במיילים כמה חברים טובים ותותחים שלי, כולל החלפת פרטי יצירת קשר וכמובן שצילמתי להם את החניה ושלחתי בעצמי.

 

למה? האם אני מוכר להם משהו? הרי הם חברים שלי.

אז קודם כל- כן! כולנו מוכרים משהו מתישהו, אבל זו לא הסיבה. אם אוכל להקל עליהם במשהו, "לידד" אותם עם הסיטואציה- הרי שעשיתי את שלי.

 

אז למעשה, אם תחשבו על כך, זה לא רק ישרת את אותו האדם, אלא גם חלק מסוים מהקהילה שלי, פעם אחת כשאשלח לחברי את התמונה ואחסוך להם דברים או אקל את היום שלהם (למשל שיידעו להביא בקבוק מים ולמצוא בקלות את החניה) ופעם שנייה- לקהילה שלי- אתם, שקוראים מעת לעת את התכנים, לוקחים מהם דבר כלשהו (ואני יודע שאתם לוקחים כי אתם נוהגים לשתף אותי לפעמים בדברים שיצאו לכם מכך).

 

חברים, אתם נפגשים עם מישהו: חבר, קולגה, קרוב משפחה, ספק, לקוח, אבטיח?

השקיעו שנייה מהחיים שלכם ותחשבו מה תוכלו לעשות כדי להוות עבורו/עבורה ערך רב ככל הניתן.

 

זה חוסך בתקציבי פרסום, זה מונע "ימים גשומים" בעסק או בחיים, זה ממלא אתכם באנרגיות ועשייה.

 

עכשיו כל מה שנותר לכם זה רק ליישם ו… להצליח!

שלכם,

לוטן סגל

 

נ.ב. אגב, לא עצרתי "שם". המראיין שאל אותי אם יש לי שיר שאשמח שיושמע במהלך התוכנית. אמרתי שכן ושלחתי לו שיר של להקה מדהימה בשם לולה מארש– שיר בשם "ריממבר רוזס".

בעוד השיר מתנגן, שלחתי את הלינק של התוכנית (ב-'לייב') ליעל שושנה- הסולנית של הלהקה.

תפזרו את העשייה שלכם, לעולם לא תדעו במי תצליחו לגעת. אין לי ספק שלקבל הודעה כזו מאדם שמעריך את המוזיקה שהם מייצרים- עשה לה טוב. גם אם לחטף או למיקרו-שנייה.

אם לא תעשו פעולות קטנטנות שכאלו, תאלצו לבצע אינספור פולואפים ושאר דברים פחות נעימים שמלמדים בספרות המקצועית.

 

איתי, תודה על הכנסת אורחים חמה וראיון מרתק. היה אששש.