-מדוע קצין קטנוני רצה לשפוט אגדה אמריקאית על שטות (ניקיון שירותים)?
-למה לומדים סדרת טלוויזיה בבתי הספר לפיקוד?
-איך כל זה קשור לעסקים, למכירות, לשיווק ובעיקר- למנהיגות?
הסדרה 'אחים לנשק', היא סדרת מופת.
באחת הסצנות, קפטן סובל (דיוויד שווימר- רוס מ'חברים')
חולף לצד דיק ווינטרס- גיבור הסדרה (דמיאן לואיס –'מיליארדים').
השניים, איך נגיד… לא בדיוק חברים טובים.
דיק צועק לשווימר מהג'יפ:
"קפטן סובל, אנחנו מצדיעים לדרגה, לא לאדם".
בואו נבין מה מסתתר מאחורי המשפט,
ומדוע לומדים אותו, בין היתר, ב- 'ווסט פוינט' (אקדמיה צבאית).
הטקסט הנ"ל מעט ארוך (אמ;לק)
אבל…
קחו בחשבון- אורך הסדרה עצמה: כ-10 שעות.
קריאת שני הספרים אודותיה: עוד כ-20 שעות.
צפייה במספר דוקומנטריים בנושא: עוד משהו כמו 4-5 שעות.
לדעתי… יצאתם בזול.
קפטן סובל אמנם אמור היה לצאת ל-קרב, ל-"שטח" עם פקודיו,
אבל הם לא סמכו עליו
ופתחו ב-"שביתה איטלקית", שהחלה מהסמלים ביחידה.
ה-"טריגר", או ה-"אירוע המחולל" אם תרצו,
זה ש-"התניע" את ההתרחשות הזו, היה העובדה שסובל,
שלא אהד את מי שלימים יהיה גיבור אמריקאי- ריצ'רד (דיק) ווינטרס,
רצה להעמיד אותו לדין על שטות כשזה היה חיל פשוט ו-"טרי".
לכאורה הוא לא ניקה את השירותים בשעה 10 כפי שפקד עליו.
סובל, שהיה פדנט יתר על המידה,
התעסק יותר בנהלים מיותרים ומשמעת מוגזמת מאשר ב-"קומבט" (קרב)
ונהג לרדות בחיילים, בצורה חולנית.
האנשים האמיתיים- אלו שהסדרה מבוססת עליהם,
נהגו לספר שכאשר הוא לא היה מוצא בעיה-
הוא היה פשוט ממציא אותה.
כש-סובל הבין שדיק מקבל יותר כבוד ממנו,
הוא רצה "לדפוק" אותו, והשירותים היו התירוץ.
ווינטרס ניסה להבין איפה טעה,
וכשקלט שהוא "שעיר לעזאזל"
הוא סירב להישפט בפניו ובכך יצא כשידו על העליונה.
הצופה מבין ש-דיק אמנם חיל למופת,
אבל… פראייר- הוא לא!
ווינטרס נחשב למפקד אדיר ובעיקר לכזה בעל "מנהיגות שקטה".
בלילות, נהג ווינטרס לשבת שעות ע"ג שעות
ולקרוא נהלים, תו"לים, טקטיקות ואסטרטגיות קרב.
לא היו אצלו שום דרכי קיצור ל-"עקומת הלמידה",
וכך הפך ל- "חיית שטח"-
מפקד שחייליו הלכו אחריו ב-"אש ובמים".
ווינטרס נולד ב-'ניו הולנד', פנסילבניה, ובגיל 8 עבר ללנקסטר.
המשפחה הייתה דתית הדוקה מזרם פרוטסטנטי
או יותר נכון- מוניניטים (מזכירים קצת את ה-"איימיש")
והיו מאד אנטי-מלחמות.
אך כשזה ראה שהמלחמה מחריפה, החליט להתגייס.
אחד הדברים שאפיינו אותו (כמפקד)
היה שרצה להשיג מקסימום תוצאות במינימום נפגעים/הרוגים.
קצת מזכיר מנכ"ל שרוצה:
מקסימום הכנסות במינימום הוצאות/נזקים.
אם קראתם ספרי מלחמות,
אתם יודעים שללא מעט מפקדים ה-"שתן" עלה לראש,
לעתים הם לקחו על עצמם משימות מטורפות
מבלי לקחת בחשבון את ההרוגים
ובכך להיכנס ל-"ספרי ההיסטוריה".
אבל לא לווינטרס.
משימת התאבדות- לא בבית ספרו
לקראת סוף הלוחמה, גדוד 'איזי'- עליו פיקד ווינטרס,
היה ממוקם בצרפת כשבצד השני של הנהר- הגרמנים.
מפקד הגדוד הורה:
לשלוח כוח בלילה ולתפוס בשבי גרמנים לצורך תחקור.
המשימה הוטלה על גיבורינו שבחר מספר סמלים וחיילים.
זה לא היה פשוט-
היות והם היו אחרי חודש קשה מנשוא בקרב על 'בסטון':
בשלג, בכפור, בלי אוכל ומשאבים.
אבל כשווינטרס מבקש– פקודיו מבצעים מבלי לשאול שאלות.
הם יוצאים בלילה בסירות גומי,
ומצליחים לשבות שלושה או ארבעה גרמנים.
המשימה הייתה מורכבת ואחד החילים נפגע אנושות
היות והשליך רימון בצורה לא טובה.
למרות זאת- המשימה הוגדרה כהצלחה גדולה.
עד כדי כך שמפקד הגדוד ביקש בלילה הבא לחזור עליה בשנית.
ווינטרס שוב כינס את פקודיו, החמיא להם על משימה מוצלחת,
וסיפר שהם עתידים לחזור על הפעולה גם הלילה.
הוא אמר להם כך:
"כדי שהמשימה תסתיים ללא הרוגים מיותרים,
אני מבקש שתקומו מחר בבוקר
ותדווחו לי שלא הצלחתם להשיג שום שבויים".
למעשה הוא אמר להם שלא יעזו לצאת מהמיטות שלהם למשימה.
החיילים היו בשוק שכן מדובר ב-"סירוב פקודה" באופן מובהק.
ווינטרס לקח אחריות מלאה ויכול היה לשלם על כך בחייו
שכן במלחמה נהגו לירות ב-"מסרבי פקודה"
ולא תמיד להעמידם לדין.
היחיד שהיה בסוד העניין היה חברו הטוב-
הקצין לואיס ניקסון הסמי-אלכוהוליסט (אותו שיחק רון ליווינגסטון).
בסוף הסדרה, קפטן סובל מנסה לחמוק מלהצדיע לווינטרס,
זה קולט אותו ומכריז את המשפט האלמותי:
"אנחנו מצדיעים לדרגה ולא לאדם".
זה ישר הקפיץ לי את המשפט:
"הלקוח לא תמיד צודק… אבל הוא תמיד הלקוח".
"חיית שטח"
אחרי הקרב על 'באסטון', הגדוד מגיע לכפר בבלגיה
אותו צריך לכבוש מהגרמנים.
ווינטרס כבר היה קצין מטה ושנא כל רגע
שכן נאלץ להתעסק ב-"ניירת" ונהלים, ופחות ב-"שדה הקרב".
במקומו מינו מפקד פחות מוצלח,
כזה שנהג "לברוח" מהחיילים שלו, לאבד את קור רוחו
ולכן הם לא האמינו ובטחו בו.
כשווינטרס ראה שהחבר'ה עומדים להסתער
הוא הביט בקצין והבין שבלגאן עומד להתרחש,
וכתוצאה מכך- נפגעים.
הוא לא חשב פעמיים, תפס את נשקו והחל להסתער לכיוון.
המג"ד תפס אותו וקרא לו לחזור:
"אתה לא יוצא לשם, זה כבר לא התפקיד שלך".
בלית ברירה, הוא שלח את אחד הקצינים שסמך עליו
וביקש ממנו "לשחרר" את קצין ה-"בלאי" מתפקידו.
הסצנה הזו מראה עד כמה השטח בוער בליבו
ועד כמה היה קשה לו לשחרר גם כאשר עלה בסולם הדרגות-
השטח תמיד "קרא" לו בחזרה…
ווינטרס והיהודים
באחת הסצנות האחרונות,
החבר'ה מסיירים ביער ומגיעים למחנה השמדה.
הם מבקשים מחיל יהודי שדובר אנגלית וגרמנית
שיבקש מהיהודים לא לצאת מהמחנה
כדי שאפשר יהיה לסייע להם רפואית.
בנוסף, מבקשים ממנו להגיד להם
שאסור יהיה לתת להם אוכל למרות שהם גוועים ברעב
כדי שחלילה לא ימותו מאכילת-יתר.
החיל נשבר ומתחיל לבכות.
ווינטרס, בניגוד לשאר, לא מאבד את העשתונות
ומבקש שיביאו להם שמיכות וציוד.
לחשוב שהוא היה בן עשרים-וחמש בזמן הזה- זה מדהים.
אל תהיו חייבים דבר לעובדים שלכם
באחת השיחות של וינטרס עם קצין אחר
הוא אומר לו שלא בטוח שכדאי
שימשיך "לשבור דיסטנס" עם החיילים שלו
שכן זה נהג לשחק איתם בקלפים, להתקלח איתם וכולי.
הוא הסביר לו שהשקפת העולם שלו היא להימנע מדברים כאלה.
הוא צריך שהחיילים שלו יסמכו עליו
ואסור לו אף פעם להיות חייב לחיל שלו משהו.
לסיכום,
למפקד בצבא, ולמנהיג עסקי- יכולות להיות תכונות דומות.
מצד אחד על העובדים שלנו לכבד ולהעריך אותנו,
כדאי שניקח חלק בימי גיבוש
ושהדלת שלנו תהיה תמיד פתוחה,
מצד שני, לא כדאי לנו לשחק איתם פוקר.
מנהיגות הינה תכונה נרכשת, זה לא קורה ביום,
מדובר בתהליך ארוך ומייגע,
כזה שאין לו כמעט "קיצורי-דרך".
לצפייה בסרטון יש ללחוץ פה