• מדוע תת המודע שלכם חושב שאתם מפחדים למכור ואז משריש את הבעיה?
  • למה למי שלא מניע לפעולה יש יתרון מובהק על מי שכן?
  • מה עושה אדם שלא יודע לכתוב או על מה לכתוב ובכל זאת רוצה לייצר תוכן ולהניע לפעולה?
  • ועוד ועוד ועוד

 

שני טיפים מעולים בטקסט אחד!

 

בשבוע האחרון קרה לי משהו שלוש פעמים ברציפות. יש לי "חוק-לא-כתוב" שאומר שכשמשהו קורה לי בצירוף מקרים שכזה, אני עוצר ומתעד את ה-"שילוש הקדוש" הזה.

 

אז מה קרה לי השבוע?

 

שלושה אנשי מקצוע שפניתי אליהם בשאלה כלשהי, התכתבו איתי בצורה מקצועית ונעימה וסיימו ב- "אז אולי זה הזמן לרכוש ______ חדש" (כל אחד שיווק מוצר / שרות אחר כמובן).

בסוף הטקסט הופיעו סמיילים.

 

יש פה שתי טעויות קריטיות (אחת קריטית יותר מהשנייה)

 

הראשונה- למה צריך לצחוק כשמוכרים?

זה מה שאתם משדרים ללקוח. תת המודע שלו, שלא אכנס כרגע לאיך הוא עובד בצורה שונה מהותית מהמודע, "מרגיש" שזו בדיחה ולכן לא לוקח את זה, ואתכם, ברצינות.

מה שעצוב לי בסיפור הזה, זה שאותם אנשים כבר השכילו, לכאורה, להניע לפעולה שזה כבר שם אותם כמה צעדים לפני בעלי עסקים ואנשי מכירות שפוחדים למכור. אבל הסמיילי ישר הרס את הסיפור!

 

השנייה- אתם מחבלים בתת המודע שלכם.

אני תמיד אומר שהלקוח החשוב ביותר בחיים שלכם זה אתם עצמכם! לא ממקום סוציומטי אלא דווקא ממקום סופר הגיוני ("ואהבת לרעך כמוך…", זו גם הסיבה שאנחנו שמים מסכת חמצן בזמן התרסקות מטוס לעצמנו לפני שנשים לילדים שלנו- אם אנחנו לא מטפלים בנו- איך נטפל באחרים / ביקרים לנו?)

 

כשתת המודע שלכם (שאגב לא מבין "משחקים", בדיוק כמו שאם אגיד לכם "אל תחשבו על פיל ורוד" הרי שזו התמונה שתופיע לכם בראש) רואה את הסמיילי הוא זה(!) שמבין שאתם לא לוקחים עצמכם ברצינות, חוששים, פוחדים, חייבים להתנצל על שאתם מוכרים.

 

ואז מה קורה?

 

הוא עושה קופי-פייסט, שוב, ושוב, ושוב.

למעשה, אתם מתכנתים אותו להמשיך ולחשוש, שהזוי ככל שזה נשמע, דווקא שם יש יתרון למי שלא מניע לפעולה (ולכן גם לא משתמש בסמיילי ומתנצל) ואם הם מחליטים ללמוד את זה ולקחת את זה ברצינות- הם לא מתנצלים אחרי כן על המכירה.

 

ועכשיו לטיפ השני- ה"שילוש הקדוש"

לא פעם בעלי עסקים אומרים לי "אין לי על מה לכתוב", ומשלימים ב- "אני לא יודע לכתוב".

אני תמיד אומר להם שאני מסכים איתם במאת האחוזים. הם מופתעים ואז אני מוסיף: "אם זה מה שאתם משדרים לעצמכם יום-יום-שעה-שעה, אין לי ספק שזה כך. תכנתתם את תת המודע שלכם להבין את זה למרות שהוא יודע שזה לא כך, הוא כבר הרים ידיים ולא מתווכח, לא נותן לכם פייט".

 

כשהם מגיעים ב-"מצב צבירה" שונה, ומוכנים לשמוע וללמוד, אני אומר להם שני דברים:

הראשון– אם אתם יודעים לדבר, אתם יודעים לכתוב.

העידן של הכתיבה הספרותית כבר מזמן מאחורינו. אנו חיים בעידן הפודקאסטים ששם אפשר לבלבל את השכל בחופשיות וזה עדיין "עובר מסך" ומעניין.

 

הסברתם משהו לחבר, קולגה או לקוח לגבי העסק או הפעילות שלכם? אם הייתם מקליטים את מה שאמרתם ומתמללים- הייתם רואים שיש לכם אחלה טקסט. הוא דורש קצת תשומת-לב, "טיפול" טכני וכו', אבל המהות שלו היא הליבה של מה שהייתם צריכים לכתוב.

 

(זה לגבי "אני לא יודע לכתוב")

 

השני– סביבכם קורים כל הזמן דברים מדהימים. וכשהם קורים, יש לכם מה לומר על כך: לחברים, לסובבים ובעיקר- לעצמכם.

אלא שאתם ממשיכים את היום שלכם כרגיל.

 

זה קצת כמו שעשיתם, לא עלינו, תאונת דרכים ולא הפקתם לקח.

זה קצת כמו שהאזנתם להרצאה בנושא אורח חיים בריא ורציתם לעשות שינוי אבל ברגע שיצאתם דפקתם שווארמה.

 

אין בן אדם שאחרי תאונת דרכים לא עוצר לרגע. לא נרתע קצת. אז נכון, יומיים או שבוע אחרי כן הוא כבר שוב חמוש בסלולרי ביד בזמן נהיגה ועוקף בחופשיות, אבל זה עשה אימפקט כלשהו.

 

כשאתם רואים משהו בשוטף ש"מציק" או "מצחיק" או "מדליק" אתכם- תעדו את זה ושימו לעצמכם ביומן סמוך לאותו מועד (כדי שלא תשכחו) לכתוב אותו!!! בין אם כרעיון גרעיני או כתוכן מוגמר!

 

אני "אילפתי" את עצמי ותת המודע שלי, שברגע שמחשבה קופצת לי לראש, בין אם כשאני רואה קמפיין, קולגה, משהו צרכני, כל דבר שקשור לענף שלי- אני כותב אותו מיד ו"מכה על הברזל בעודו חם"!

(זה לגבי "אני לא יודע על מה לכתוב")

 

לסיכום!

חברים יקרים, תת המודע שלנו משחק איתנו בין אם תרצו ובין אם לא, בין אם אתם מודעים לכך וקראתם ספרות מקצועית בנושא ובין אם לא.

במקום לפצוע אותו- הפכו לחברים שלו.

 

כשחולפת לכם מחשבה בראש- רשמו אותה ישר ובבית או במשרד תכתבו עליה. לפני שתבלו זמן ברשתות, לפני שתצפו בסרטונים איומים על המצב. לפני, לפני, לפני!

 

ודבר אחרון, לעולם אל תתנצלו על שאתם מוכרים! זו זכות לקנות ולרכוש מכם. זו זכות לקבל מכם שרות (ואם לא כך הדבר- החליפו מקצוע!)

כשאני מלווה אנשי מכירות אני מלמד אותם בחיים לא להתקשר ללקוח ולשאול אם הם מפריעים לו, אם זה זמן מתאים לדבר.

למה?

כי אין להם על מה להתנצל למען השם!

הלכתם ברחוב ונכנסתם בטעות בבן אדם? בקשו סליחה.

עשיתם טעות ומישהו נדפק מכך? סליחה!

הענקתם הוראות הגעה לא ברורות והצד השני בזבז זמן יקר? בקשו סליחה.

 

מכרתם למישהו משהו? אין סמיילי קיבינימט!!!!!

תרגישו חופשיים לכתוב לי במייל חוזר מה חשבתם, איך הרגשתם כשקראתם את הטקסט הנ"ל. אשמח לשמוע אתכם ומכם.