השבוע פנתה אלי לקוחה שרוצה להירשם לסדנה.
הייתה לה "רק" בקשה אחת- היא ביקשה להגיע למפגש,
ולהחליט בסוף היום האם להירשם לסדנה במלואה.
לצערי נאלצתי להשיב לה בשלילה
(כמובן שכמי שמלמד איך להגיד "לא" בצורה של "כן"- עשיתי זאת בדרכי נועם).

למה לא הסכמתי להעניק לאותה לקוחה "אחריות"?
האם אני לא מאמין במוצר/בשירות שלי?!
האם אני לא חושב שהלקוח תמיד צודק?!
האם לא נכון לגרום ללקוחות לקנות בכל מחיר?!

מאחר שאני בונה לחברות מודל באסטרטגיית היפוך סיכון–
כלומר "איך להקטין ו"לקנות" את הסיכון מהלקוחות כדי שיסגרו עסקה,
השאלה המתבקשת היא, מדוע לא נעניתי לבקשת הלקוחה,
על מנת שאוכל "לסגור עסקה" ולגהץ לה את האשראי?

לפני ארבע פלוס שנים הכרתי את חלי ממן.
חלי היא "תופעת טבע", אישה שכשמדברים איתה חושבים לעצמכם:
"אין דברים כאלה, לא יכול להיות, זה לא אמיתי" (במובן החיובי כמובן).

תוך כדי פגישתנו, חלי סיפרה לי סיפור יפה:
יום אחד היא מקבלת טלפון מאדם דתי כשבפיו שני מסרים:
הראשון- "תודה רבה על התכנים המדהימים שלך באתר
אשתי ואני רזינו עשרות קילוגרמים רק מליישם את מה שאת מלמדת שם"
השני- "כמה צריך לשלם לך עבור התכנים הללו?"
חלי צחקה ואמרה לו שהם חינמיים ומסיבה ברורה-
כדי שכל מי שרוצה יוכל לקרוא, ללמוד ולקבל ערך ועל כן,
אין צורך לשלם לה אגורה.

המשכנו לקשקש (ואכלנו חטיפי אנרגיה מבית היוצר שלה שבדיוק הגיעו למשרדה)
וכשהגענו למבנה התוכנית של 'קבוצת ממן'
עברתי על החוק הראשון במכירות שאומר 'אסור להניח הנחות'
ו… הנחתי הנחה שיש על התכנית של חלי
אחריות מלאה ושניתן לפרוש בכל שנייה שרוצים.
חלי הפתיעה אותי ואמרה שממש לא, אין יכולת לפרוש.
התפלאתי- "איך זה יכול להיות? זה לא סותר את ה"אני מאמין שלך?", שאלתי.
היא הסבירה-
כשאדם שמנמן (אם תרצו- בעל "עצמות כבדות", "רחב ממדים", בעל "עור עבה"…)
נכנס לתוכנית הרזייה כזו או אחרת,
הוא עסוק בחיפוש אחר הסימן הראשון שיגרום לו לצאת מההתחייבות,
לעצור את התהליך ולהכריז בקולי קולות: "לי זה לא מתאים".
למה?
כי לרדת במשקל זה נושא מאתגר,
לוותר ולדחות מצד שני- קל מאד לכולנו.

לכן חלי, בשביל הלקוחות שלה ומתוך אכפתיות אינסופית,
החליטה שהיא לא תיתן לאדם שרוצה לרדת במשקל מוצא לברוח.
המסר שהיא משדרת ללקוח הוא-
"חביבי, אנחנו ביחד אתה ואני, חתונה קתולית קטנטנה,
עכשיו, יש לך יכולת לבחור- או שנצליח, או שנצליח בגדול,.
אני לא אוותר, לא לך ולא עליך".

לכן, כשאני מעביר סדנאות, אני לא נוהג להעניק אחריות בדיוק מהסיבה הזו.
לעסקים ולחברות קשה לשווק וקשה למכור.
מי שאומר שזה קל- לא מכר מספיק בחייו (או שמנסה למכור יותר בעזרת המסר "זה קל!").
אמנם זה כיף, זה מאתגר, זה כלכלי וזה פשוט
(שימו לב- קל ופשוט זה לא אותו דבר, מסך הבית ש"אפל" המציאו לפני שנים היה פשוט
 למשתמש אך לא היה "קל" לפתח אותו- זה לקח שנים וצוות של אלפי עובדים סביב השעון)
אבל קל זה לא…

בעל עסק שמגיע לסדנה מחפש לשמוע משהו אחד,
מסר קטנטן, איזה "פיפס" שלא יעבור לו טוב את האוזן/העין ואז הוא יוכל להגיד לעצמו:
"ידעתי, לי זה לא מתאים, אני לא יודע לכתוב תוכן"
או-
"אני לא מאמין בפוסטים בפייסבוק"
או-
"בתחום שלי לא צריך להשקיע באתר הבית"
ובכך לפטור את עצמו מאחריות.

חלי, עם השנים, הפכה לחברה קרובה,
כמות הנתינה שלה, ההשקעה, הרצון להעניק לחוג הלקוחות והקהילה שלה ערך-
הוא משהו שלא ניתן לסלאו בפז.
אני ממליץ לכם (במיוחד ל"מאותגרים משקלית")  להירשם לאחת מ-400 הקבוצות שלה
הפועלות בכל רחבי הארץ,
ולנסות ולפתוח בחיים חדשים, טובים ובריאים יותר.

עכשיו רק נשאר לכם ליישם!