לאורך השנים, יחד עם הילדים,

יצא לנו לצפות בעשרות הצגות של 'תיאטרון אורנה פורת'.

גם היום צפינו בהצגה 'רובין-הוד' בקאמרי.

יש משהו ביצירות שלה: המוזיקה, הדיאלוגים-

שמעבירים מסרים חינוכיים בלי להרגיש ש… מחנכים אותנו.

באחת הסצנות, בעוד רובין עולה אט אט לגדולתו (והופך לגיבור-העם),

אחרי ששב ממלחמה למען המדינה ומוצא עצמו לפני מלחמה מסוג אחר,

הוא מכנס מספר אזרחים שסובלים מכהונתו האכזרית של מלך אנגליה,

ושואל אותם את השאלה הבאה:

"למה אנחנו יוצאים אל המלחמה?"

בהתחלה החבר'ה צוחקים מהשאלה

("נו באמת, איזו שאלה?")

ואחרי כן הם מתחילים לזרוק תשובות:

"אני רוצה לאכול שלוש ארוחות ביום"

"אני לא רוצה לשלם מיסים גבוהים"

"אני רוצה לישון על כרית נוחה בלילה"

וכולי.

אבל רובין לא מוותר:

"אתם צריכים למצוא דבר אחד שמשותף לכולכם, לא דברים אישיים ספציפיים".

הוא ממשיך:

"אם אתם לא יודעים למה אתם יוצאים להילחם,

הרי שאתם סתם חבורה של פרחחים

שגונבים מהעשירים בלי סיבה מספיק חזקה".

והוא מסכם:

"אם אתם לא יודעים מה חשוב לכם ומה תרצו להשיג-

עדיף שלא תצאו למלחמה".

לא פעם בחיים שלנו, אנחנו פועלים מתוך הרגל, מוסכמה חברתית,

מופעלים אצלנו "טריגרים" כמעט על אוטומט

ואנחנו לא עוצרים מספיק פעמים לשאול עצמו שאלה פשוטה:

"מדוע חשוב לנו לעשות את מה שאנחנו עומדים לעשות"?

נכון, אפשר להיות ציניים ולחשוב לעצמנו:

"נו באמת, אני אוכל כי אני רעב, מצחצח שיניים כדי לשמור על בריאות הפה"

אבל אם תשימו לב טוב טוב,

הרי שתגלו שאלו מנגנונים הרסניים

שמופעלים אצלנו על אוטומט כדי למנוע מאתנו… לחשוב!

אם נשים בצד דברים יום-יומיים כמו אכילה, נשימה, שינה

(שגם הם אגב לא ממש "רגילים" ואפשר להעמיק גם בהם- אולי בזמן אחר)

תמצאו שלשאול "למה" יכול להניב לכם תשובות חזקות ותוצאות בהתאם.

יש תרגיל שאני עורך בסדנאות שנקרא "חמש הלמות"

הוא מאד עוצמתי.

אני שואל מספר אנשים מהקהל:

"למה בחרת ללמוד דווקא כלכלה?"

או

"למה אתה דווקא בוחר ברכיבה על אופניים ולא בספורט אחר?"

או

"למה אתה עובד בראיית חשבון ולא בתחום אחר?"

מה שקורה, וזה מדהים לראות את זה,

זה שמתחיל התהליך הבא:

חלק מהקהל לא מבין מה קורה

האדם שאני שואל, עונה לרוב תשובה סתמית, בנאלית כדי לצאת ידי חובה

אבל אני לא מוותר, אני ממשיך:

"הבנתי, אוקי, אבל למה דווקא _________"

ואז מה שקורה זה שבמשך מספר דקות קצרצרות

אותו אדם קצת משתתק, הציניות "זזה" מעט הצידה ומפנה מקום לחשיבה.

אותו אדם משתהה בתשובות

מה שלרוב קצת מפחיד אותו אולי (ואת שאר יושבי החדר בשל יצירת הזדהות)

אבל זה דבר מצוין ואסור לקטוע את השתיקה ה"מביכה" הזו כי היא בכלל לא מביכה.

הרעיון הוא שכשהזמן מתארך בין תשובה לתשובה,

זה אומר שהשכל הישר עובד "שעות נוספות" ומנסה להעניק תשובה חזקה.

לרוב- בעיקר לעצמו.

נסו, בתדירות כזו או אחרת, לחשוב על מספר "למות" שלכם.

למה החלטתם לנקוט בגישה איקס,

למה אתם "בורחים" לעתים לפתרון כלשהו

כשאתם מודעים לכך שיש קול קטן במוח שלכם שלא כ"כ מסכים עם ההחלטה הזו,

למה כתבתם מה שכתבתם, למה אמרתם מה שאמרתם,

למה עשיתם, למה שאלתם, למה פעלתם, למה למה למה.

זה עשוי להישמע מעט מתיש, מעיק, לא כיפי

אבל מה לעשות- זו דרך מעולה להתפתח ולחקור את עצמכם.

לא משנה באיזה תחום אתם עוסקים, מה קווי האופי שלכם-

שאלה קטנה ו-"תמימה" כמו "למה" עשויה לחולל פלאים.

בכל אדם מסתתר איזה רובין-הוד קטן שממתין לפרוץ החוצה.