לפני מספר חודשים, התמכרתי לסדרה האמריקאית- "הכרישים".
בכל פרק שאני מסיים לצפות בו,
ההרגשה שמיד "עוטפת" ואופפת אותי היא- להקים סטארט-אפ!
זהו!
מחר בבוקר אני עוזב הכל ומקים משהו חדש, מרגש, טכנולוגי.
הסדרה הזו היא "אוצר" של יצירתיות.

נכון, מדובר בריאליטי וככזה-
לפעמים מדברים לא בצורה הכי עדינה ליזמים:
לפעמים נעשה להם עוול,
לפעמים האגו שולט בסיטואציה,
אבל בסופו של דבר-
רואים אינספור דרכים יצירתיות שאנשים פתרו בעיות שונות ומגוונות.
בפרק האחרון שצפיתי
תפס את ה- "במה" בחור צעיר וחמוד בשם ברנדון הלפר.
ברנדון הקים אפליקציה של היכרויות.
אבל היא שונה ב- 180 מעלות מכל פלטפורמה אחרת שאתם מכירים.

למה?
כי במקום לחבר אנשים על פי תחומי העניין שלהם:
רכיבת סוסים, תיאטרון, מסיבות טבע…
ברנדון מחבר בין דברים שאנשים… שונאים!!!!!
הוא הגיע למסקנה שרובנו אמנם אוהבים דברים מסוימים,
אבל השנאה לדברים-
היא שבאמת גורמת לנו לדבר, להיות תשוקתיים.
שונאים כוסברה?
שונאים מלבי?
שונאים חומוס?
כך התוכנה לומדת אתכם ובונה את הפרופיל שלכם.

ברנדון ביצע אחלה פיץ' ("נאום מעלית") לכרישים:
"דמיינו דייט שמתחיל בצורה משמימה,
הגבר מספר על מקום העבודה שלו… האישה על חברה טובה שלה…
צ'יעמום רצח! עד שלפתע, השיחה תופסת "טוויטס" בעלילה,
כשנושא ששניהם שונאים "עולה לאוויר",
פתאום השניים לא מסוגלים להפסיק לקשקש- זה אייס ברייקר מעולה".

והוא צודק.

הרעיון הזה, של לחבר בין אנשים על בסיס דברים שהם שונאים-
הוא לא פחות מגאוני!
בתחום המכירות יש משפטים כמו:
"לקוח מרוצה מספר לחבר אחד בעוד לקוח מתוסכל מספר ל- 10"
וזה באמת נכון,
יש משהו ב- די אן איי שלנו שמתחבר לרכילות, לדברים פיקנטיים-
מה לעשות? זו המציאות.
בתחום המכירות מדברים המון על להכאיב ללקוח:
ללחוץ לו על כאבים, להעצים אותם, להציב לו מראה מציאותית
ורק אחרי זה למכור לו.

ברוב מדינות העולם, תוכלו למצוא מדבקה על גבי יוגורטים ומעדנים שאומרת:
95% נטול שומן FAT FREE
בישראל- 5% שומן !!!

אנו הישראלים, אוהבים לעתים לראות שחור.
לפני הרבה מאד שנים,
כשניהלתי את כל אנשי השטח של הבנק המוביל למשכנתאות בישראל,
יצאתי לפגישה בשטח עם עובדת שלי
ובדרך, ברכב, שוחחנו על העובדה שבכל מדינה אליה עברתי בילדות-
לאחותי ולי היה תנאי- תוך שבוע מאמצים כלב מ- 'צער בעלי חיים'.
סיפרתי לה שהיו לנו כלבי רועים, זאב, פודל, ג'ק ראסל וקוקר ספנייל.
כשהגענו לפגישה עם בכיר בענף הנדל"ן
הוא "זרק" משהו על חתולים וזו מיד השיבה:
"איזה קטע- לוטן שונא חתולים".
"מצב הצבירה" שלו לפתע השתנה,
והוא סיפר שאשתו מנהלת עמותה למען חתולים
ואני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.
ראשית- העובדה שאני אוהב כלבים איננה אומרת שאני שונא חתולים,
שנית- לכו תצאו מסיטואציה שכזו עכשיו…
בטריק מהיר, התעשתתי והתחלתי להריץ דאחקות על חתולים,
על העובדה שלמעשה חתול משכיר לך את הדירה ואתה גר אצלו
וכל מיני כאלה.
הבחור צחק והסיטואציה נפתרה.

קיים קו דק של מצד אחד:
לא חכם לדבר על נושאים שליליים בפגישות עם לקוחות
שכן לא תרצו שהם יתפסו אתכם כשליליים
תמיד המחשבה של:
"אם הוא מלכלך על איקס אז יש סיכוי שגם עלי יעשה את אותו הדבר"
ומצד שני- אנשים אוהבים לרכל ו- "לשנוא" ביחד
("צרת רבים נחמת טיפשים" וכל זה…)
לשנוא כדורגל או חומוס ולדבר על זה-
אין הפירוש ללכלך ולכן- זה מבורך!
אז מהיום- אל תחפשו רק מה לקוחות שלכם אוהבים-
תתעדו גם מה הם שונאים!

תצליחו,
לוטן סגל – אימון מכירות